מגלה את אמריקה

סופיאן סטיבנס נורא רצה להיות סופר, והוא הגיע מדטרויט לניו-יורק תמים ומצוחצח בכדי ללמוד ולהיות כזה יום אחד. אבל כנראה שנער הצופים המגולח למשעי רגיש מדי כדי להשתרך אחר דרישות המקצוע, שמציע לבינוניים בעיקר עבודות תחקיר שחורות אינסופית, ולמוכשרים יותר, כפיות טובה חסרת גבולות. לא נורא, אמר סופיאן, נעשה מוזיקה במקום, וזה בדיוק מה שקרה.

"סופיאן סטיבנס נמצא מונח בתוך תיבת חלב בפתח דלתם של גברת ומר סטיבנס בדטרויט, מישיגן ב-1 ביולי 1975. כרוך בצלופן וסביב פרק ידו תויג פתק מסתורי: 'אני אוהב אותך'". זוהי השורה הפותחת מתוך הביוגרפיה ה"רשמית" שלו, שמופיעה באתר הבית, וזה ממשיך בדיוק כמו שזה התחיל כאלגוריה לאגדות עתירות הדמיון של הנס כריסטיאן אנדרסן: "...למר וגברת סטיבנס כבר היו שלושה ילדים: ג'ו- ג'ו, זוקי-דוקי וג'ם-ג'ם..." - מעורר השראה. סופיאן אגב נקרא כמו שהוא נקרא, על פי הביוגרפיה שכתב על עצמו כמובן, על שם: "אבו סופיאן מוחמד, שהיה לוחם סופי ממוצא ארמני ששחט עשרת אלפי דרקונים כדי להציל את נסיכות הפייה" (Fairy בסלנג הוא גם מונח נלוז וידוע לגייז).

סופיאן סטיבנס לא הסתפק בביוגרפיה המומצאת שלו, וברגע שגילה שאפשר, כמו באמריקה, לחיות את החלום באמת, הוא עטה עליו את שכמיית הסינגר-סונגרייטר ויחד עם עוד כמה חברים דמיוניים הוא הפליג, התגלגל, הסתובב, התבלבל, נפל וקם לאורכה ולרוחבה של ארה"ב. עד עכשיו יצאו לו מזה חמישה אלבומים כשאחד מהם הוא יצירת מופת מהחשובות של העשור הנוכחי. אגב, כל זה נאמר, תוך התעלמות מוחלטת מההרכב הראשון שלו שנקרא מרזוקי ומהווה לא יותר מסימנייה בוסרית בפרק המוזיקלי הראשון בחייו של הברנש הסנטימנטלי ממישיגן.

מסעו המסתורי של הצפר החובב ומגלה היבשות (בגלגול קודם) לחקור את מולדתו מתחיל ב"Greetings From Michigan: The Great Lakes State", השני שלו מ-2003, וממשיך בנוכחי שאורכו יותר משעה, ותחילת המסע הזה כנראה טמונה בעובדה המרעישה שסטיבנס היה מוכרח לצאת החוצה מהעיר הקטנה שלו ולגמוע קצת מהעולם, כמו כל אחד אחר. רק שתוך כדי גיבוש התאווה האינדיבידואלית למפות כמה שיותר שטחים גיאוגרפיים וצריבתם בזיכרון האישי הוא גם החליט, קצת בשביל הכיף וקצת בשביל הפטריוטיזם, שלשירים שלו יש מכנה משותף והם משקפים את דמותה הנוכחית של אמריקה. אני לא בטוח שזה הקונספט הנכון, לפחות על פי המילים, שלא מציגות תוכן חדש ומעמיק על החברה האמריקאית שנרקבת לה כמו אצלנו, אי שם בשולי הפוליטיקה.

עם זאת, כתיבת השירים של סטיבנס ויכולותיו האינסטרומנטליות המגוונות בולטות מעל כל מה שיוצא מארה"ב בשנתיים האחרונות. סופיאן כותב שירים קצת פרטיים, מאוד ברורים ואווריריים, ומבצע אותם בדידקטיות ובפרפקציוניזם יוצא דופן, שלא לומר - מוגזם משהו. כמו פסל שפיסל מונומנט מושלם וגרגיר אבק באוזן שמאל שהציק לו, הוביל בטעות לשינוי כל התנוך. במהלך חמש השנים האחרונות הוא הקיף עצמו בתזמורת שלמה ובמעין הילה מסנוורת של יוצר עצמאי חד ועמוס רעיונות מקוריים, שלא יוצאים לעולם מהפריים הגיקי שלו, אך מפתיעים ללא הפסקה באמצעות שני מוטיבים: הראשון הוא שברי מלנכוליה שיכולים לסחוט מונסונים מארובות העין בקלות כמו שיודע לעשות היטב טים באקלי, והמוטיב השני הוא תכונת אופי של דרימר (Dreamer) אבסולוטי שמאמין בכל מאודו ביוצר הכל כך "אמריקאי" ניל יאנג (שמגיע בכלל מקנדה).

הוא נעזר בהשראה של סול, בפריטות מנצנצות ובעלות מרקם אוריינטלי על גיטרה חשמלית, בתזמור מרשים ובמקהלות, שמזכירות אלמנטים הקיימים ברוק מתקדם אנגלי ואמריקאי של תחילת שנות ה-70, וגם בפולק דתי ואנטי מטריאליסטי על בנג'ו וגיטרה אקוסטית שאינם מתחכמים כמו שעושה לעיתים קרובות מדי דבנדרה בנהרט. השירה של סטיבנס, בתוך כל זה, רכה ומלטפת ומאכילה כל סוג של ריקנות בקלות, לפחות את זו שבמרכז הכרך הסואן, ואם המוזיקה תפספס אזי השירה שלו תשיג אתכם.

בהשוואה לאלבום החדש, דווקא "Seven Swans" הצנוע יותר משנה שעברה הוא בעיני יצירתו המעניינת ביותר והיא משמשת לי שוב ושוב ככפתור Pause לטירוף היומיומי, וקיים באלבום הזה גרעין כמעט רוחני של שקט נפשי ממכר וערמות של שירים יפים כשהיפה בהם הוא "A Good Man Is Hard To Find".

בפרויקט החדש והפומפוזי "אילינוי", סטיבנס לא משקיף פתאום מעל במה חרוכה מדיסטורשן כמו מרבית ההרכבים והיוצרים שנולדו בתחילת העשור הנוכחי באמריקה, הוא ממשיך בקו סוריאליסטי של מחזמר פולקי ברוח היפית של שנות האלפיים. הוא גם לא מגלה לנו שום דבר חדש כמו מרבית הסינגר-סונגרייטרז האמריקאים של 10 השנים האחרונות, אבל, סטיבנס כן מתגלה פה כמתזמר מוכשר כשד ואם יש לכם שעה פנויה, למלא אותה בסטיבנס זו כנראה סוג של מצווה דתית. "עשיתי הרבה שגיאות" הוא שר ב"שיקגו" מהאלבום החדש, אחד הקטעים היפים שכתב אי פעם הנס כריסטיאן אנדרסן ג'וניור, ככה אני קורא לו - מוכר אשליות בתום לב.

סופיאן סטיבנס, "Illinoise" (יבוא, Asthmatic Kitty)