חוויה פיזיקלית יוצאת דופן המתינה לצופה בערוץ 2 בסוף השבוע האחרון. למרות היותו מודע לחלוטין שהתאריך לישיבתו אל מול מהדורת החדשות של הערוץ הוא יום שישי, 29 ביולי 2005, עדיין יכול היה הצופה התמים להישבע כי נשאב אל שנות החמישים והנו מחובר כעת באינפוזיה ליומני כרמל. זה חייב להיות עידן אחר מפלנטה רחוקה רחוקה, אחרת למה זכינו דווקא עכשיו לכתבה כה מקיפה על תהליך הגיוס ללהקות צבאיות? עלה התאנה בו נתלתה הכתבה היה ככל הנראה כי מעניין לבחון את מעמדן של להקות הצבאיות בעידן כוכב נולד. כן, זה מעניין. עוד יותר מסקרן אפילו היתה השאלה מדוע היתה עשויה הכתבה ככיסוי צבעוני שהוכן בערוץ החיים הטובים על המסלולים המומלצים בדרום פרובאנס.
הכתבה בה הושקע ככל הנראה הרבה זמן, מאמץ וסוג כלשהו של מחשבה, ליוותה את הנבחנים ללהקות הצבאיות לאורך האודישנים שלהם, קבלתם והצבתם. הסיפור לא היה יכול להיות מגויס יותר מאשר טור אישי במחנה. הנה הם מתגייסים, חדורי מוטיבציה ושמחים, הופה הם שרים כדי לשמח את החיילים, איזה כיף להם שהם לובשים מדים. אך פתאום לרגע, השתרבבה דאגה. אחת החיילות לא מרוצה משום שהיא גרה במרכז, אך אבוי, היא הוצבה ללהקת פיקוד דרום. עכשיו היא תצטרך לנסוע כל יום הלוך חזור. כיאה לסרט של הולמארק, המשבר חולף במהרה והכול בא על מקומו בשלום. לא רק שהחיילת מגלה חיש מהר כי היא מאושרת מאין כמוה בלהקת פיקוד דרום, היא אף מקנחת את הכתבה באומרה "שהיא לא מאמינה בכלל שהיא בכתה באותו יום". ונכון, למה שתבכה, הרי היא לא חלק מארגון לוחם, על פי אולפן שישי מתברר שצבא ההגנה לישראל הוא סתם שם ארוך לקייטנה מגניבה.
איך קורה דבר כזה בדמוקרטית הבננות השוכנת על מי הים התיכון? האם מתקשרים מדובר צה"ל ישירות לחברת החדשות של ערוץ 2 ופשוט מזמינים כתבה? האם לערוץ 2 נגמרים החומרים, העין הביקורתית או האתיקה העיתונאית והם מחפשים כתבה שתלחץ במניפולטיביות על רגשות הלאום המסתתרים בליבו החם של כל יהודי טוב? או האם ערוץ 2 רוצים לחסוך בזמן ובכסף וביחידת דובר צה"ל פשוט מכינים להם את הכתבה קומפלט ושולחים בתאריך הנוח להם, נגיד קצת לפני גיוס אוגוסט הגדול. ההסבר השלישי הוא לבטח הנכון כי הוא היחידי שמסביר מדוע ערוץ מסחרי, שחברת החדשות שלו אמורה להיות בלתי תלויה, ביקורתית, מיודעת וחוקרת, יקדם כתבה המעודדת גיוס לצה"ל כאילו היה מדובר בנסיעה לפיקניק בפארק.
מילא שערוץ שמרני כערוץ 2 ימשיך לאחוז בטענה הקלושה כי במצב הנוכחי של מדינת ישראל ועוד בערב ההתנתקות חלה עדיין חובת הגיוס על "כל" העם, אבל להמשיך ולהציג את צה"ל כאורח חיים מהנה? אין עדות יותר מתסכלת ואיומה על תפיסתנו המעוותת של הצבא, אם נדמה לנו כי זה נפלא לשלול שנים מחייו של בן אדם, לצרפו למערכת בה הוא ממוספר וכל רצונותיו, חייו ומנהגיו נקבעים מעתה על פי רצונות מפקדיו.
חייל מת, כוכב נולד
לא מדובר רק בערוץ 2, כמובן. ההתייחסות המפארת והמהללת לגיוס ולשירות בצה"ל מאפיינת כמעט את כל כלי התקשורת בארץ בין אם יהיו אלו העיתונות, הרדיו או הטלוויזיה. מכתבות מיופייפות על מסעות סיום של לוחמים ועד דיווח נלהב על גדודי ילדים שמתגייסים מלאי מרץ ושמחה להגן על ארצם הקדושה, צה"ל נותר לרוב חסין מהתייחסות חילונית וביקורתית שתנמיך את מעמדו מפרה קדושה לזרוע הביטחון של המדינה. הנה, רק לפני שבוע דיווחו ב"ידיעות אחרונות" בהתרגשות כי שני תאומים בני 18 יתגייסו במקביל לשתי יחידות קרביות שונות, האחד לצנחנים, והשני לנח"ל. יפה עשתה האמא שלא הטילה את שתי הביצים שלה באותו סל.
ועדיין, יש הבדל אחד בין הידיעה המרגיזה ב"ידיעות אחרונות" לכתבה האומללה על הלהקות הצבאיות באולפן שישי. בעוד "ידיעות אחרונות" הדגימו תעמולה ישירה מהזן הישן והטוב, בערוץ 2 הפליאו להמחיש כיצד צה"ל והתקשורת הישראלית משתכללים ומתאימים את הפרופגנדה שלהם לשינויים הרבים אותם עברה החברה הישראלית בעשורים האחרונים. במדינה, שמעודדת בו זמנית קפיטליזם אנוכי ודורסני יחד עם ציות עיוור לקולקטיב, מתברר שלהתגייס ללהקה צבאית זה ממש כמו להיבחן אצל ריקי גל. כך תופסים שתי ציפורים במכה אחת. עתיד התעמולה הצבאית נמצא למרבה האירוניה דווקא בטלוויזיה המסחרית, רק שכבר לא ברור מי משרת את מי. הצבא את הכלכלה או להיפך. מחד צה"ל עדיין מוצג כארגון, שהנו חובה עליונה עבור כל אזרח מסור ואדם הגון, מצד שני מסתבר שהצבא הוא גם מקום נהדר בו תוכל ליהנות ואף לקדם את עצמך. העיקר שכל ההטבות נמצאות במכונת מלחמה אחת.