"הכול אודות צוקר", סרטו של היהודי-גרמני דני לוי, היה שובר הקופות הגדול של גרמניה השנה והזוכה המרכזי של האוסקר הגרמני. הסרט מתאר את השבוע האחרון בחייו של ג'רי צוקר, יהודי אתיאיסט המתכחש לדתו, למורשתו ולמשפחתו, כפי שהוא מסופר על ידו (עוד קריינות פוסט-מורטם אופנתית, אבל עם טוויסט). אותו צוקר, הוא שחקן סנוקר ומהמר כפייתי אשר מרבית ימיו מורכבים מהימורים כושלים, תרמיות שלא עולות יפה ותפקוד כללי לקוי כבעל, אב, בן ואח. באותו יום בו אשתו מגרשת אותו מהבית והמעקלים מטעם הבנק (בראשות בנו) מואילים בטובם לתת לו ארכה בת כמה ימים לכיסוי החובות, מגיע מברק מאחיו (אותו לא ראה 40 שנה) המודיע לו כי אמו נפטרה. כאשר מתגלה כי בצוואתה דרשה האם לאפשר את הירושה רק אם שני האחים ייפגשו, ישלימו ויקיימו שבעה יהודית כהלכתה (ביחד עם כל בני משפחתם), על צוקר לתחמן את דרכו בין אחיו ומשפחתו החרדית לבין אליפות אירופה בסנוקר המתקיימת במקביל.
את עיקר העניין מאחורי הסרט יוצרת העובדה שזו הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה שהגרמנים מרשים לעצמם לראות דמויות של יהודים לא בקונטקסט של השואה (ועוד במסגרת של קומדיה!) וההצלחה המסחררת של הסרט מרמזת על כך שפורקן קומי שכזה היה נחוץ ליהודים-גרמנים וגרמנים כאחד. רק דני לוי, יהודי ובן למשפחת ניצולי שואה, אחד הבמאים המצליחים בגרמניה וממקימי חברת ההפקות המצליחה X-FILME (שהפיקה בין היתר את "ראן לולה ארן" ו-"להתראות, לנין") יכל ליצור סרט שכזה. גם הוא נאלץ להיאבק במשך 3 שנים על מנת להשיג לו מימון.
גרמני לא צוחק מיהודי
הפחד של הגרמנים להיתפש כאנטישמים, רגשות האשם הלאומיים לצד המיאוס שהם חשים מההתעסקות התמידית בנושא השואה, לא אפשר להם להעז וליהנות מייצוג קליל של יהודים ובטח שלא כזה הצוחק מהם. יתרונו הגדול של "הכול אודות צוקר" הוא בהצגתו את כל הסטריאוטיפים הידועים לגבי העם היהודי דווקא דרך עיניו של יהודי מתנכר. הצופה הגרמני יכול לזהות את הזלזול, הגיחוך והפחד של צוקר (שמכנה את אחיו "אוסאמה" ו"אייטולה") בפחד שלו עצמו מהזר והשונה וללמוד, כצוקר עצמו בסרט, להתגבר עליו דרך צחוק וחמלה.
על אף כי כל הסטיגמות היהודיות המופיעות בסרט, כמו למשל העובדה שכל הגיבורים רודפים אחר כסף, נותרות הדמויות אנושיות ומעוררות הזדהות. זו הפעם הראשונה, כנראה מאז "היהודי זיס", שהקריקטורה נוצרת במגע אנושי, בבדיחות הדעת וללא כל כוונה רעה. בסך הכול מדובר בקומדיה עממית מבדחת (המבוגרים דוברי הגרמנית שהיו באולם אתי התמוגגו ממנה) וטובת לב, המשוחקת נהדר (בעיקר דמויותיהן של צוקר ואשתו) ומספקת קתרזיס לגרמנים באשר הם. הסלפסטיק, ההומור הלא פוליטיקלי-קורקט, והקלישאות המשמשות לתיאור המשפחה היהודית מצביעות כולן כי מדובר כנראה בסרט הבורקס הגרמני הראשון שנוצר. עכשיו רק צריך מישהו שיצלם קומדיה גרמנית שתנטרל את הרגשות הגזענים כלפי הקהילה הטורקית, ויפה שואה אחת קודם.