"התחברות", המופע המשותף של שלמה ארצי ושלום חנוך, מכה בברזל בעודו חם. להפקה ה"חד פעמית" נוספו כמובן עוד מספר הופעות ברחבי הארץ ואתמול שודר בערוץ 10 גם סרט מהזן הדוקומנטרי שמבקש לעקוב אחר שני ענקי המוזיקה הישראלית בחודשי החזרות וההכנות למופע. ב"התחברות" שלמה ארצי ושלום חנוך מבצעים זה את שיריו של זה. על הנייר זה אמנם נראה כמו מסחטת קאברים הדדית, על הבמה זה נשמע הרבה יותר מרגש. לא המפץ הגדול שהבטיח הרעש התקשורתי - אבל בהחלט מפגש שיש בו חידוש.
"התחברות" נברא על רקע האנטיתזה הפוליטית שלו - תוכנית ההתנתקות, גם היא פרויקט מהפכני לכשעצמו, עם לא מעט אגואים מעורבים, מחנות יריבים והרבה תאקלים, כשהמטרה המוצהרת- להביא שלום תחת שמי ים התיכון. כמו האסטרטגיות הפוליטיות הכתומות והכחולות, מדובר בסרט שרובו מחזק את הסטריאוטיפים המנוגדים של השניים: בצד המואר של הירח עומד שלמה ארצי - עממי, סימפטי, כריזמטי, תזזיתי ופוזאיסט שמכור לאהבת הקהל. בצידו האפל עומד שלום חנוך צנוע, מרוחק, צופה מן הצד, פורט על גיטרה ושומר על פאסון הזאב הבודד. את הדינמיקה ביניהם (ששלמה על תקן העיתונאי הוא זה שמניע בסרט) הביאו לידי ביטוי בסינגל ה'פינג פונג' המשותף "אני רואה אותך", שיר בינוני עד גרוע, שמנסה ליצור את הרושם שהם משלימים האחד את השני. אבל בדיוק כפי שכל מצע פוליטי בימנו דומה למשנהו גם אצל שלום ושלמה מסתבר ש"אתה קצת דומה לי, אתה דומה לי קצת". זאת לא מלחמת התרבויות בין עופרה חזה וירדנה ארזי.
מפלס האגו בעלייה
החברים והמוזיקאים אומרים שהמופע התאפשר כנראה מכיוון שהשניים התבגרו ומפלס האגו ירד, אבל הסרט על "התחברות" נראה יותר כמו התנגשות. חילוקי הדעות מתעוררים החל מהחלטה על תמונה מחמיאה למערך יחסי הציבור ועד לסרטון הנוסטלגי הקצר שפותח את המופע. מהבחינה הזו, דווקא היכן שהיה אמור להתקיים כל האקשן, הסרט לא ממש ממריא. החזרות מעייפות, הצילומים במהלך הנסיעה מיותרים, וערוץ 10, שהבטיח וידויים מרגשים של שלום חנוך, לא ממש סיפק. יריב הורוביץ, בימאי הסרט, בנה את ההתנצחויות המאכזבות האלו ממש עד להופעה בקיסריה, מה שאמור להיות רגע הסיום המזכך של המפגש.
האבסורד הוא שרק בסופו של הסרט, כשהם על הבמה, מתחיל הסרט לקבל קצת פלפל. הנוכחות הגדולה של השניים מתגלה, כמו תמיד, על הבמה ולצערי, זה בדיוק מה שנעדר מן הסרט. ראוי היה להמשיך לצלם את כל סיבוב ההופעות ורק בסופו להקרינו לעמישראל. הצופים זוכים לטעימה קטנה ממה שקורה שלמה ירד מהבמה אל הקהל, שלום העניו נותר לנגן, שלמה שוכח את המילים של "ככה וככה", שלום מוחל על כבודו ומזכיר לו את המילים וכו'- בדיוק מספיק חומר כדי לגרום לצופים להתאהב מחדש בשטיקים המוכרים ולצלצל לקסטל לקנות כרטיסים. ההיגיון שעומד מאחורי המהלך הנוכחי, הוא שסרט טיזר קצר באמצע הסיבוב יעזור למלא עוד כמה אמפיתיאטרונים בישראל. לאלבום ההופעה העתידי, וזה די ברור שיהיה אחד כזה, לא צריך לדאוג. החגים כבר יזניקו את המהדורה המיוחדת שלו לראש מצעדי המכירות.