וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כל הדילדו

1.8.2005 / 10:59

הדי.וי.די של דיידו מרתק כתפוח אדמה והדי.וי.די של אמינם הוא מוצר מקומם ונחות. דורון חלוץ אחר לילה חסר שינה

מוצץ או בולע?

המוזיקאי הכי מעולה של העשור האחרון או איש עסקים רב און? חתיך מחומצן או גוש שפיך מחוצ'קן? לא משנה מה אתם מחזיקים מאמינם – אין לכם ברירה אלא להסכים שמדובר במופיען מעפאן. לפני כמה שנים איתרע מזלי לחזות בפלא מקרוב, בלונדון, מוקף בעשרות אלפי נערות רועשות. הימים ימי השיא של סלים שיידי, ובכל זאת ההופעה היתה מלהיבה כמו צעדה לגוש קטיף בחום יולי-אוגוסט.

וכמה שלראות הופעה של אמינם בלייב זה משעמם, ככה לראות הופעה שלו בדי.וי.די, בלי ים אלכוהול שמקהה את החושים ועם עריכה הכי גרועה - זה פי אלפיים יותר משעמם. מה גם שהשירים נשמעים פה כמו אוסף נהמות של קופי אדם ולא כמו הלהיטים הזכורים לטוב, ובסוף גם מתברר שעל הלהיט הכי הכי שלו, "My Name Is", אמינם ויתר. שירים אחרים הוא לא שר עד הסוף. "סטאן" בלי דיידו זה כמו סקס עם דילדו. לא נותר אלא להניח שב"פרפל פילז", עליהן הוא שר בליווי להקת D-12, הכוונה לגלולות שינה.

נדמה שאמינם מבין בעצמו שההופעה החיה שלו היא שעמום התחת, ולפיכך הוא גייס לעזרתו לא רק גיצים, תפאורה מסתובבת ושלל פירוטכניקה בניסיון להחזיק שואו, אלא גם בולע חרבות, גמד בחליפה, נערת גומי ושתי רקדניות שמנות-דובות במינימום בגדים, סוג של פריק שואו אנושי. כל כמה שירים, כמנהג בריטני המוצצת וכריסטינה הבולעת שנואות נפשו (זה לא אני המצאתי, זה מה שכתוב על החולצות שהופצו עם צאת האלבום של די-12) אמינם מחליף בגדים, ובאיזשהו שלב גם מראה לקהל את ישבנו הלבנבן.

באגף הגימיקים הזולים אפשר למצוא גם יריות במישהו שנראה כמו מובי - קירח, צנום וחנאן למראה, לבוש בחליפת חלל כמובי על עטיפת אלבומו "Play" – בדיוק לפני שאמינם עובר לשיר את "Without Me"; וסחיפת הקהל לקללות בציבור, בעיקר מהזן הסקסיסטי. זה לא סתם משעמם - זה כוחני, דבילי ומעצבן ברמות דוחות.

חוצמזה, הקרדיטים עולים על השיר האחרון, אבל עם רקע שחור מתחתיהן ככה שרק שומעים ולא רואים כלום ממה שקורה באותה עת על הבמה. לא שזה כבר משנה. בקיצור, הכל פה מקושקש ומרושל בצורה ממש קשה. הדבר היחיד שיותר גרוע מההופעה הזאת הוא סרטון מאחורי הקלעים שמצורף כבונוס, ושהיה מבחינתי חצי השעה הכי מבוזבזת של החודש האחרון. מוצר עלוב, מקומם ונחות. פויה.

אמינם, "The Anger Management Tour" (די.וי.די), הליקון

לפחות היא לא מזייפת

דיידו היא סוג של חידה. מצד אחד, צפונית נפוצה ולגמרי לא מיוחדת, שכותבת ושרה את הפולק-רוק הרכרוכי הכי סטנדרטי בשכונה, מהסוג שאפשר להשיג עשרות כמוהו בלירה בכל מועדון הופעות ממוצע. מצד שני, היא כוכבת-על ואתם לא. לאמינם, כמו שאתם בטח זוכרים, היה חלק גדול בהפיכתה מ"האחות של רולו מפייתלס" למלכת העולם, וכמוהו, גם דיידו הוציאה באחרונה דיוידי בהופעה חיה.

גם הדיוידי הזה לא הולך, כנראה, לפתור את החידהיידו. מדובר בתיעוד של הופעה שלה בבריקסטון אקדמי בלונדון מאוגוסט שעבר, וכמו הרפרטואר שלה באופן כללי, גם הוא משעמם פלאים אם אתם לא מחסידי הגברת ומפעלותיה המוסיקליים. שיריה מייבשים, הופעתה החיצונית צוננת, וביצועיה הווקאליים אינם מרטיטים. היא שרה "שיר אהבה", "שיר על להיות רווקה" ו"שיר תוקפני" (הגדרות שלה) באותו קול, באותו טון, ובליווי אותן הבעות פנים ותנועות ידיים. מגוונת כמו ארגז תפוחי אדמה זאתי. לפחות היא לא מזייפת.

מה שכן, די ברור שמעריציה הולכים לחגוג פה. ההופעה נראית מושקעת למדי. התאורה מרשימה, העיבודים המוסיקליים נחמדים (יש אלקטרוניקה וקונגות וסאונד פיצוץ) והצילומים יפים בדרך כלל. כל הלהיטים הגדולים בפנים, ואפילו מצורף דיסק אודיו עם תריסר משירי ההופעה. אז כרגיל, המבקרים יבקרו, המעריצים יעריצו, ודיידו תמשיך להיראות ולהישמע כמו ברידג'ט ג'ונס כל הדרך אל הבנק.

דיידו, "Live at Brixton Academy" (די.וי.די), הד ארצי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully