מיסיונים

עלילת "מיליונים", סרטו החדש של הבמאי האנגלי העצבני דני בויל, ממוקמת בעתיד הלא רחוק בו האי הבריטי עומד גם הוא לעבור למטבע היורו בתוך כשבועיים. דמיאן בן ה-8 ואנתוני בן ה-10 הם שני אחים שאמם נפטרה זה מכבר, ואביהם מחליט לעבור דירה במטרה לפתוח דף חדש. דמיאן הוא ילד רגיש ובעל דמיון מפותח, המתקשה להתמודד עם מות האם ומוצא נחמה בשיחות נפש עם קדושים נוצרים (אבל לא בסגנון של "אני רואה אנשים מתים") ובישיבה בבית הקרטון שבנה לצד מסילת הרכבת (טריינספוטינג לטף?). יום אחד בעודו יושב בבית הקרטון עוברת רכבת וממנה מושלך שק מלא בשטרות של לירות סטרלינג. כעת כל שנותר לדמיאן ואנתוני לעשות הוא לבזבז את כל הכסף לפני המעבר ליורו, אלא שהאחים לא תמימי דעים בנוגע לדרך בזבוז הכסף. בעוד שאנתוני רוצה ליהנות מהחיים דמיאן רוצה להעניק הכול לעניים ולנזקקים. ואם לא היו להם מספיק על הראש מלבד הצורך להסתיר את הכסף מהמבוגרים, הרי שהשודדים שהכסף "שייך" להם מחפשים אותו.

למי שחושש מנטייתו האפלה של בויל שאחראי בין השאר על "חברים לרצח", "טריינספוטינג" ו"28 יום מאוחר יותר", אין מה לדאוג. בויל מגיש לנו סרט ילדים נטול רוע ופסימיות עם נקודת פתיחה מבטיחה ומעניינת, אך הבעיה היא ששום דבר לא מתפתח מאותה נקודה ואילך. דברים קורים בסרט ללא שיאים רגשיים ולצופה האדיש נותר רק לתהות לאן נעלם הסיפור. נותר להתנחם בכך שהיעדר התפתחות דרמטית אולי לא תחסר לילדים. אלו יוכלו להסתפק וליהנות מהקטעים הקסומים בהם דמיונו של דמיאן משתולל או בסצינות בהן הילדים מבזבזים את הכסף.

ובאמת, תוך כדי הצפייה בסרט, נשאלת השאלה למי בכלל מיועד הסרט בארץ. המבוגרים אולי יתהו לאן נעלמה העלילה, אך בפניהם ובפני ילדים ניצבות משימות קשות יותר. ראשית, יצטרכו ההורים להסביר לקטנים מדוע על הגיבורים להיפטר מהכסף בבהילות שכזו ("אתה מבין, יואבי, ברגע שהמטבע יוחלף, המטבע הקודם יאבד מערכו" "אבל למה?" "כי בריטניה לא יכולה לעד להיות חלק מהאיחוד האירופי ועדיין להשתמש בפאונד", "אבל למה?" "כי על מי היא עובדת, היא בסופו של דבר היא תהיה חייבת להצטרף לאיחוד המוניטרי" "אבל למה?"...) ושנית, יהיה עליהם להסביר מהי האובססיה שיש לדמיאן ("הוא מבקש עצות מלא-יהודים מתים"), מה הם קדושים מעונים ("מרטירים הם אנשים שבשל נאמנותם לנצרות מתו בייסורים") ולמה יש תרבויות שגחמה כזו תיחשב גם אקצנטרית וגם "חמודה" ("עזוב, אני אסביר לך בבית")?

ובכלל, הסרט כל כך שטוף בסכריניות נוצרית שקשה לדמיין ילד שיצפה בסרט ויבין מה רוצים ממנו או מבוגר לא נוצרי שיצפה בו ויפיק מכך הנאה. זה לא שתימות נוצריות זה משהו שצופה יהודי לא יכול לספוג, חלילה. אנו מורגלים לראות סרטים עם תסביכי גאולה, לידה מחדש, נסים, זונות מושיעות ושאר ירקות נוצרים, אלא שבסרטים טובים הצד האנושי שמאחורי התסביך מצליח לעבור את מחסום הדת ולדבר אל הצופה באשר הוא. אם זה האופטימיות ואהבת האדם של "אלו חיים נפלאים!" מחד, או הצורך (המחורפן) בישועה והיטהרות של "נהג מונית", מאידך.
"מיליונים" כל כך כבד בהטפה הנוצרית המתקתקה שלו עד שהמוח הלא קתולי נאטם, מסרב להיכנע למסר ונותר בריחוק ציני קל.

בסרט הילדים הראשון שלו מוכיח דני בויל (שסרטיו הקודמים היו מאוד אפלים) שהוא אולי מסוגל לביים קטעי פנטזיה קלילים ולגעת בנושאים אופטימיים, אך הוא נכשל בניסיונו להעביר דרמה קטנה. הסרט כל כך עמוס בכוונות נוצריות טהורות עד שהוא הולך לאיבוד. עדת זומבים או מזרק הרואין בהחלט היו יכולים לשדרג את העניינים.