הפקולטה למדעי החברותא

בקהיליית השאנטיפי/ניו-אייג'/פוסט-לונגי נותנים כבוד גדול לרב גפני. גפני הוא אחד ממייצגי זרמי היהדות המתחדשת, זרמים ששואפים להתאים את היהדות לתנאים ושאלות עכשוויים
(ניו-אייג'). גפני, כותב קבוע ב"חיים אחרים", היה בעבר שותף לדרך של אוהד האזרחי, עוד דמות בולטת בסצינה, מנהיג רוחני בהתהוות ליהדות ברוח התקופה. בינתיים גפני והאזרחי נפרדו - האזרחי פנה להקים את מפעל האשרם-ישיבה, גפני (בין השאר) להנחיית תוכנית הבוקר "תחת גפנו" בערוץ השני (ובשידורים חוזרים מדי יום שישי בלילה).

ב"תחת גפנו" גפני מנחה מול אורחיו רב שיח פילוסופי-יהודי מפולפל שמטרתו לבאר מושגי יסוד כמו שמחה, צחוק ורגשי אשמה. בין גפני לאורחים - המגיעים לתוכנית תמיד בתשלובות סהרוריות במיוחד (למשל דידי מנוסי, אהוד אולמרט, וצופית גרנט, או מורה לחליל מהגליל, שמרית אור ודן תורג'מן) - מתנהל פינג פונג בריינדאנס-לייט, וגם כשבפורום נמצאת מישהי כמו רולנדה שגרן (אורלי ויינרמן הברונטית הבשלה), ותמיד נמצאת מישהי כמוה, גפני הוא הכוכב היחיד שמנצנץ על המסך.

יש לו מבטא אמריקאווי כבד, לא תמיד הוא זוכר איך אומרים בעברית מה שהוא רוצה -
אבל הוא כבר ימצא דרך טו סיי איט - ויש לא אלוט וואט טו סיי. מאות סיפורים, פתגמים, משלים ובדיחות נשלפים - כולם מן המקורות. לאורחים שלו הוא קורא בחיבה "רבי" או "רבנית" (המקבילה של הג'ואיש לבראדר), ולישיבה בצוותא "חברותא". מדובר בתוכנית אינטנסיבית ותזזיתית - אני מודה שלא אחת יצאתי מפוקוס לנוכח מהירות שליפות הפתגמים, האמרות והבי.פי.אם הכללי. לזכותו של גפני ייאמר שהוא נשאר בפוקוס כל הזמן, ובעוד כל אורחיו נראים כאילו הם כבר בשלב הצ'יל, הוא דלוק כרוני.

בין הדיבורים יש גם תוכנית אמנותית (מה שהופך את התוכנית לשילוב המושלם בין "סיבה למסיבה" ל"פסוקו של יום") עם אמנים כמו חופני כהן (ששר "אם תתנו לי כוס של יין") ואורלי קפח החיננית (שמחקה את שושנה דמארי שרה שירים של אביב גפן, אם הבנתי נכון, וגם עושה חיקויים של קלרינט וכינור, שוב אם הבנתי נכון), מה שמבטיח שגם ב"תחת גפנו", תוכנית הטוק שואו מהמקורות המובילה, יהיו אלמנטים קבועים של כל טוק שואו באשר הוא (אורלי קפח, "שחקנית, זמרת בדרנית" על פי הכתוביות, בתשובה לשאלה על המופע החדש שלה: "פותחים עיתון, מחפשים איפה כתוב 'אורלי קפח במבצע', בודקים איפה יש הופעה ובאים"). אבל גם אם מה שיש דומה, גפני דואג להכניס תכנים חדשים למדיום - מאוצר המילים (הלהיטים - "טביעת נשמה" ו"שכינה"), דרך הדרישה הלא שגרתית אך בעלת הטון הסחבקי מאורחיו האקלקטיים לעסוק בעניינים שברומו של עולם, ועד ההתלהבות חסרת התקדים בה הוא מנהל את העניינים. כמו שגפני היה אומר: "דר איז נו טי.וי כמו מקורות טי.וי".