יש חתונה בלי נדפקים

לדפוק חתונה (שם נוראי ל'Wedding crashers') הוא (נכון לעתה) הסרט הכי מצחיק שיצא השנה. שורה תחתונה כמחשבה תחילה, כך שלא באמת חייבים להמשיך ולקרוא את הטקסט. פשוט ללכת, לראות ולהנות.

ג'ון וג'רמי הם שני עורכי דין שמחכים לעונת החתונות, בה הם מסתננים לשמחות של זרים, ומשתלטים על כל פות פנוי תחת חופה רעננה. באחת החתונות הם שוברים את הכללים שקבעו. ג'ון (אוון וילסון) מתאהב במבט ראשון בבתו של שר האוצר (כריסטופר ווקן) וצמד החברים ממשיכים עם משפחתו הסנובית והמוזרה לסוף-שבוע באחוזתה, למורת רוחו של ג'רמי (וינס ווהן), שמסתפק באחות הפסיכוטית. כאן העניינים מסתבכים עם סבתא גזענית, אח הומו מוזר, ארוס אלים ואם חרמנית, ונגמרים בפיינל-קאט הוליוודי צפוי למדי. את הסרט ביים דיוויד דובקין (במאי כמעט חסר-ניסיון, שעשה בדיוק שני סרטים – "צוות שנחאי" עם וילסון ו"המטרה קליי" עם ווהן) וכתבו שני תסריטאים מתחילים, סטיב פייבר ובוב פישר. צוות שרק מחדד את העובדה שההצלחה הגדולה של "לדפוק חתונה" מוטלת רובה ככולה על שני כוכביו, ששוב, הופכים אותו לקומדיה הכי מצחיקה הקיץ - בעוד כותביו, הבמאי והאולפנים, מפשלים בכמה קטנות: נפילת קצב לאחר האמצע, אי-אחידות בין המרכיבים העיקריים בו (סצינות החתונות והשהייה באחוזה) וכמה שטיקים קומיים שיותר גורעים מאשר מוסיפים.

ה-Frat pack הוא כינויה (Frat כלומר "אחוות קולג'', ושם שהוא מחווה ל-Rat pack של סינטרה, סמי דיוויס ושות') של החבורה הקומית השלטת בקומדיה האמריקאית בעשור האחרון: האחים אוון ולוק וילסון, וינס ווהן, בן סטילר, ויל פארל וג'ק בלאק. כולם חברים מחוץ לסט, מתארחים בסרטים אחד של השני, כותבים, מביימים ועושים שמייח באופן כללי. החבורה הזו היא אחת המתנות הגדולות ביותר להוליווד של המילניום החדש ומהווה באיזשהו מקום בסיס איתן לקומדיה האמריקאית. מקום שבו המכנה הרחב ביותר יכול להתאחד ולצחוק, מבלי להיות מובך. בנוסף, הם גם מקדמי מכירות מעולים (ומוכחים) לסרטים בכיכובם. גם "לדפוק חתונה" צפוי להיות אחת מההצלחות הקופתיות הגדולות והמוצדקות של השנה - הסרט לא סובל מירידה בהכנסות ונשאר יציב משבוע לשבוע, מן הסתם בזכות "פה לאוזן" יעיל במיוחד. עם תקציב של 40 מ' דולר הוא הכניס בארה"ב לבדה כ-130 מ' עד כה (בשלושה וחצי שבועות), כשברוב מדינות העולם הוא טרם פתח קופה. לא רע בכלל.

וינס ווהן הוא מלך-מלכי הקומדיה החדש. בשנה האחרונה הוא הוכיח זאת מעל לכל ספק או ג?ג. בקיץ שעבר הוא כיכב עם סטילר ב"דודג'בול" המצוין, ובניגוד לדמותו האקצנטרית של שותפו, בכיר חברי ה"פראט פאק", ווהן שלט בסרט בווליום נמוך ובטוח. לאחר מכן הוא שדרג פלאים כמה סצינות בשני סרטים מעפנים, בהם שיחק בתפקיד משנה – "מר וגברת סמית" ו"בי קו?ל". ב"לדפוק חתונה" הוא במלוא אונו הקומי. יורה צרורות של מונולוגים ומשחיז את יכולותיו כסכין הננעצת בבטנם המתפקעת מצחוק היסטרי של הצופים. כך שווהן, ולא סטילר, הוא הסינטרה של ה"פראט פאק". נכון, בניגוד לחבריו הוא אמנם עוד לא השתדרג לבימוי או כתיבה, אבל הוא אחד היחידים שיכול להיות מגה-קו?ל ומצחיקו?ל, בדיוק באותה רמה. עם הפרסונה הקומית שבנה ושכלל, ווהן יכול לפרנס בשקט סרטים בז'אנר לעוד שנים רבות.

וילסון, כהרגלו, שרמנטי ומעניין. הפרסונה שלו בחבורה נעה בין המאפיינים של אחיו לוק לבין ווהן. בדמותו הנוכחית הוא ממשיך באיזשהו מקום את זו ששיחק ב"עמוק במים" של ווס אנדרסון, עם קורטוב תמימות ונגיעות של רומנטיקה. אבל גם וילסון הוא קומיקאי בחסד. הכימיה בינו לבין וווהן בסרט היא מושלמת, ובעלת עוצמה השווה כנראה לליל הכלולות של פייר ומארי קירי. הם משלימים אחד את השני ומשפריצים על המסך הרמוניה קומית ואחו?קיות שעושה זקפה מרוב קנאה. את האנסמבל משלימים בין השאר ויל פארל, חברם, בתפקיד אורח הזוי ומוקצן (ומצחיק כתמיד) וכריסטופר ווקן הוותיק. ווקן, אגב, מחזיק אולי בחד-ממדיות היעילה ביותר בקולנוע האמריקאי. תמיד אותן מחוות והבעות, תמיד אותה פרסונה - וזה הולך מצוין בדרמה, קומדיה, מתח, יו ניים איט. בערך כמו פסיפלורה ב-2003.