אפשר רק לתהות מי, לכל הרוחות, החליט שזה רעיון טוב לקחת את הקומדיה האומללה הזו, שדילגה באמריקה על הפצה ונשלחה הישר אל ספריות הוידיאו בשנת 2004, ולהפיץ אותה בהקרנות מסחריות בארץ, שהרי "אלביס מלך לנצח", סרטו של ג'ואל זוויק (במאי "החתונה היוונית שלי"), הוא סרט כה מחורבן עד שכתיבת ביקורת כנה עליו גובלת בגדר בבריונות.
הקומדיה הרומנטית מגוללת את סיפורה של הרמוני ג'ונס (קים בייסינגר), סוכנת מכירות בכירה בחברת הקוסמטיקה המצליחה "פינק ליידי" בטנסי, אשר בילדותה פגשה את אלביס ומאז יש לה מעין חיבור קוסמי אליו. במהלך שבוע בו מתקיים כנס חקייני אלביס בלאס וגאס משתנה מזלה של הרמוני לרעה וכל חקיין אלביס שנקרה בדרכה מוצא את מותו בתאונה ביזארית. כך נאלצת הרמוני לנוס על נפשה כשאחריה דולקים שני סוכני אף-בי-איי החוקרים את שרשרת "רציחות" החקיינים. במנוסתה פוגשת הרמוני במיילס טיילור (ג'ון קורבט), מנהל פרסום מניו יורק. היא חשה שהוא יכול להיות הגבר המושלם בשבילה, אלא שהיא טועה בו כעוד חקיין ונאלצת לברוח ממנו על מנת שלא יגמור כמו השאר. מכאן מתחילה קומדיה של טעויות, כשהטעות המרכזית מגיעה מצדו של הצופה.
בדיחה אחת שלא עובדת
לרפד את הסרט שלך בחקייני אלביס הוא לא טריק מקורי בשום צורה, אינספור סרטים נעזרים בדימויים הללו כדי ליצור אווירה לאס-וגאסית הזויה, אבל הרעיון ליצור קומדיה רומנטית דווקא על רקע אלביסים מתפגרים יכול לשמש כפוטנציאל לקומדיה שחורה ומטורפת. קל לדבר, קשה לעשות. "אלביס מלך לנצח" מצליח בעיקר לא להצחיק. גם אם הרעיון נחמד הרי שהתסריטאים לא טרחו לפתח אותו, לנמק את המהלכים בעלילה, או לכתוב בדיחות, והצופה נתקל בקומדיה שהבדיחה היחידה בה היא: "חה, איזה פתטי זה להיות חקיין אלביס, ואיזה מגניב זה כשהם עולים באש". גם אז, הסרט לא מספיק קאמפי או מרושע או מטופש שניתן יהיה להפיק ממנו לפחות הנאה סוטה.
לבד מדמויות מטומטמות במיוחד (כמו החוקר האיסטיניסט או הבוס ההומו של הרמוני) ישנן דמויות שהנוכחות שלהן בסרט פשוט לא ברורה. אנג'י דיקינסון שצצה ללא כל הצדקה כאמה המבוגרת של בייסינגר, או טום הנקס, בהופעת האורח התמוהה בהיסטוריה, שמבליח ל-3 שניות (על השעון) בסצינה היחידה בסרט שקרובה להיות מצחיקה (קרובה אבל עוד כואבת). מעל לכולן מתנשאת דמות האסיסטנט החרמן של מיילס (שון אסטין), אשר מבלה את כל הסרט בשיחות טלפון אתו ותפקידו היחידי למעשה הוא להאיר את דמותו של מיילס כגבר רגיש ופמיניסט. במקביל בייסינגר וקורבט אמנם לוקחים את הסרט ברצינות ומספקים הופעות קומיות סימפטיות, אבל רוב שחקני המשנה מפגינים משחק מוגזם, סטריאוטיפי וסלפסטיקי. למרות שהסרט מתבסס על גאג אחד שלא עובד, משלב דמויות מטופשות, משוחק רע ברובו ומתבסס על תסריט כושל, עדיין קשה להאמין עם היציאה מהקולנוע שזוויק הצליח לעשות את הלא יאמן ולעורר בך געגועים ל"החתונה היוונית שלי".