אני מקווה שאף אחד לא הקליט את התוכנית "המובחרים" ששודרה אתמול ומתכוון לראות אותה היום, כי אני עומד להרוס לכם את הסוף: גולני ניצחו. כן, כן. תודו שזה הדבר הכי מעניין שתקראו היום בחדשות: לא ההתנתקות, לא ההתפטרות של נתניהו, רק התחרות האווילית בין הצנחנים לגולני. אבל האמת היא שזה לא משנה מי ניצח כי בקרב כולנו הפסדנו: ערוץ 10 הפסיד בכך שהוא יצר עוד תוכנית שתהיה מסמר קטן בארון של עצמו, הצופים הפסידו שעה יקרה מזמנם, ובעיקר הפסידו החיילים, בחורים צעירים וטובים, רהוטים יחסית, בעלי הרבה רצון טוב ואמונה גדולה במה שהם עושים (שכבר מזמן אבדה לרובנו), שהיו לא יותר מכלי בידי ערוץ 10 והמשת"פ שלו, הלא הוא צה"ל, על מנת להציג בפני עם ישראל, בפעם המיליון, את הדימוי השחוק והמאוס של הגבר הרגיש שיודע לירות כשצריך (ואלוהים יודע שהיום יותר מתמיד צריך).
כביכול, מדובר בתוכנית סמי-ריאליטי תמימה, אשר מציגה בפנינו את מיטב חיילינו, בתחרות בריאה של כושר ושל אופי, של יזע ושל דמעות; כל מה שצריך בשביל דרמה טובה. אך למעשה מדובר בניצול בוטה של חבורת צעירים נלהבים על מנת לשקם את הדימוי הרעוע של צה"ל היום. על מנת לעשות זאת, לא בוחלים המפיקים בשום אלמנט מעלה צחנה: סיפורי החיים הקשים באמת של ארבעת החיילים מסופרים בפני המצלמה, מלווים בקריינות המשועממת והלקונית של דני רופ, הכריזמטי כמפה סינופטית, ובמוזיקה דרמטית ודביקה. מייד לאחר מכן מוצגים החיילים כשהם חושקים שיניים ומסתערים על "קיר המוות". כלומר, התוכנית לא נועדה להציג את סיפורי החיילים, אלא רק להשתמש בהם, כדי להראות גבריות ישראלית אמיתית מהי: התגברות על הקשיים, הזלת דמעה קטנה וסמלית, ולאחר מכן הצטרפות להמון המשתולל והנלחם. קשה לרדת נמוך יותר משימוש בסיפור מותה של אמא לתועלת שיפור תדמיתו של הצבא, אבל אתמול הצליחו: מי יכול להתרגש באמת מסיפור סוחט דמעות כשהפריים הבא מציג חייל מקיא לאחר שכשל באחת מהמשימות הטיפשיות שהיוו את המסלול? קשה להאשים את החיילים: הם בסך הכל ביקשו את חמש עשרה שניות התהילה שלהם וקיוו לעריכה מכובדת. תחת זאת זכו לזובור מנטאלי מבייש בפריים טיים.
בנוסף לזאת, חוסר הבושה של ערוץ עשר להשתמש במאפיינים גזעניים לחלוטין, על מנת ליצור הבדלה בין שתי החטיבות, היה מביך ממש: שיצביע אחד שהופתע לגלות ששני מיצגיה של חטיבת גולני הם עולה מאתיופיה ועולה מרוסיה, בעוד שאלו של הצנחנים הם צברים. וכדי לסיים את התוכנית בטעם טוב של אוריינטליזם ישראלי נוסח שנות האלפיים, בסוף התוכנית זכינו גם לריקוד ניצחון שבטי של גולני, לעומת נסיגה מהורהרת של הצנחנים אל תוך הלילה. הזעזוע הוא לא מהגזענות, לא ציפינו ליותר מזה, אלא מהתעוזה המאפשרת להשתמש בדימויים כל כך שחוקים ובלויים, אשר אבד עליהם הכלח אף בתוך החטיבות עצמן (לא היה קשה להבחין בחיילים אתיופים בחטיבת הצנחנים ובצברים בגולני, כמובן).
הצבא עשר, הכול עשר
אחרי שכל זאת נאמר, הדבר המכעיס ביותר הוא שהתוכנית פשוט משעממת. ייתכן שאם היו מספקים לנו שמץ עניין, היה לנו קל יותר להתגבר על כך שהערוץ וצה"ל משתמשים בחיילים כדי להפיק סרטון פרסומת רועש וכוחני לצבא, שלא נועד לבדר או ללמד, אלא לחנך אותנו, עם אצבע אחת על השוט ואצבע שנייה על כפתור הדמעות. כאמור, התוכנית כשלה מלספק ולו רגע אחד של ריגוש או דרמה אמיתיים, ולכן כל מה שנותר הוא אפיזודה נוספת שמגדירה את הישראליות כתחרות אלימה וגזענית, ומאלפת אותנו דרך המסך לתמיכה במסרים הירוקים-ירוקים האלו של מאצ'ואיזם חדש-ישן ומגוחך.
לא קשה להבין מה האינטרס של צה"ל פה: הוא וחייליו זוכים עתה, על סף ההתנתקות, לביקורת החריפה ביותר שזכו לה אי פעם, מכל כיווני האוויר במפה הפוליטית. אין זמן מתאים יותר מעכשיו כדי לעשות הכל, כולל הכל, על מנת להחזיר את הצבא ואת החיילים למרכז הקונצנזוס, ולהראות לנו שהחיילים הם בעצם בחורים טובים, כמונו, עם דמעה בזוית העין וכדור בקנה, מוכנים למות למען המדינה, יורים ובוכים (ומקיאים), ושכולנו, בעצם, לבנה אחת בצבא. מעציב שצה"ל חושב במונחים של שנות החמישים, ומקווה שכל מה שצריך על מנת להחזיר את כולנו בתשובה ציונית הוא שיטוט קצר במרחבי הגבריות הצה"לית, אבל למדנו לאורך השנים שהמדינה באמת חושבת שכולנו מטומטמים. מה שלא ברור הוא האינטרס של ערוץ 10, אשר הציג אתמול, שוב, תוכנית לא רלוונטית לחלוטין, רוויה במסרים בזויים ועתיקים, ונתן תחמושת נוספת בידי מי שטוען שלערוץ זה אין כל מקום בממיר הישראלי.