המוכתר

מי שחלם לו ונגמר לו החלום על תכנית ראויה בכוכב נולד 3, קיבל אותה, סוף-סוף, אמש. חצי הגמר היה המשדר הטוב של העונה - בנוי ומבוצע היטב ועם בילד-אפ נכון של מתח, תודות להפסקה ארוכה במיוחד, שנוצרה משיבוץ "אלביס" בין התכנית לתוצאות. עם התוספת המבורכת של הראל סקעת (מלך מלכי המלכים לעולם ועד), מי יכול לבקש יותר? אגב, בפלאשבק לחצי-הגמר הראשון של העונה שעברה, התכנית של אתמול הייתה טובה הרבה יותר – מגוונת, מסקרנת ומותחת. אם כי, ממש כמו בשנה שעברה, סקעת היה הטוב ביותר.

הבעיה הכי גדולה שלי עם חצי הגמר הזה, היא שאת כל השלושה שכיכבו בו הייתי מוכן לקבל בגמר, בעוד שעל הנייר – את כל השלושה שיתחרו בשבוע הבא הייתי שולח לעשות פאנלים בבית של צביקה פיק.

למרות שהתוצאות היו ברורות עוד לפני שסעדו שיחרר סלסול ראשון לחלל האולפן, נפתח דווקא עם הדר עוזרי, שהזיגזג הפרטי שלי איתה הביא לי אכזבה (שוב) בשבוע שעבר, בו נכתבו עליה כאן דברים לא נעימים. אך אתמול, עוררה בי עוזרי את כל תענוגות הגוף והשמע. בצעד תימני אחורה, לימים בהם - מלבד שושנה דמארי - ייצגו את ההטעמה המזרחית אשכנזים כיצחק שנהר (מילים) מרדכי זעירא (לחן) ואסתר עופרים (ביצוע), היא בחרה בחירה מבריקה ב"מה אומרות עינייך". בתוך 10 שניות בדיוק היא כבשה אותי, רותקתי למסך וצמרמורת פשטה בעורי.

עם בטחון עצמי שהיה יכול להספיק לה בכל הנפילות הקודמות, נתנה הנערה הקורנת הופעה חמה, מדויקת ומרגשת. ההגשה הייתה מושלמת ושפת הגוף איפיינה פרפורמרית משופשפת – קצת חמימה וקצת חושנית; לרגעים ילדה, לרגעים מפתה. ושוב, בחירה מעולה בשיר – קלאסית לצד כיפית, וכזו המביאה למלוא הביטוי את יכולותיה המשולבות. גם ב"משימה" שהוטלה עליה, בביצוע היפ-הופי ל"שנינו יחדיו" של חדווה עמרני תוך ריקוד אינטנסיבי, היא הרשימה, עם ביצועי בו?טי מחרמנים ומהוקצעים. כעת, נותר החשש שהשיבוץ עם יהודה סעדו, שהותיר אותה עם 21% מהקולות בלבד, יפגע בסיכוייה להגיע לגמר, שבו נצטרך לסבול, רחמנא ליצביקה הדר, את "השוחט" אלישע, "המכבס" קירקילן או את שיר ביטון, שלא בא לי אפילו להתאמץ ולחפש לה כינוי.

עמרי רוטברד, שעבר דרך ארוכה מאז היה המפטי דמפטי שמנמן ומבויש שהתגלגל לאודישנים, ניסה (אולי) להרשים את הגירלפרנד מדימונה, עם "אהבה בת 20" לבית ברל. יש סיבה ששיר כזה צריך להיות מושר על ידי שנסיונר מכובד ומבוגר, או מינימום יוסי בנאי. זהו שיר שמוגש ממרום שנותיו של הזמר, ממקום רציני ובוגר, ולא על ידי מי שסך שנותיו הן 20, כשנות האהבה של המשורר. רוטברד שר אמנם באהבה גדולה ורגש שופע, אך גם אינפף מעט ובאופן כללי - פיספס. לעומת זאת, את המשימה שלו - השיר "יש לי ציפור קטנה בלב' של יגאל בשן בתוך במעגל דרבוקות - הוא צלח בגדול. כאו קיבלנו מהפומיקי החמדמד ביצוע מקסים לשיר הזה, שכוחו בפשטותו ובקסמו הצנוע. בדיוק אותו מקום בו רוטברד יכול להצליח - בין השירה הקצבית והפשוטה לבין הרוק הידידותי למשתמש.

וסעדו. נו, סעדו. מאחר והוא כבר לקח למעשה את התואר העונה, מה זה משנה בעצם מה נגיד? לא ייאמן, שאפילו במקרה של נינט היה זה רחוק מלהיות ברור – גם בשלב זה - כמו שזה ברור במקרה סעדו. אם היו קוראים לי ויקטור צ'נדלר, לא הייתי מרשה יחס הימורים של למעלה מ-1 ל-1.1 עבורו. אתמול היה סעדו סביר, לא מלהיב, כשנתן פרשנות ולטיפה תנ"כית ל"אני אוהב אותך לאה" מתוצרת השופט פיק. כרגיל, עם הרבה חן ויופי בביצוע, אבל שוב עם אותו טווח של הבעות, סלסולים וקולות, שכנראה לא מרגש אותי על בסיס שבועי. אולי דו-שבועי. נכון, בפשטות יש הרבה כוח, אך לא כשהיא גם סממן להיעדר תיחכום. ותיחכום – כמבצע, אין הרבה לסעדו. בשלב המשימה היה אפשר להרגיש איך ההפקה מודדת את ראשו לקראת הכתר שיושם עליו בעוד שלושה שבועות. "מקום לדאגה", בביצוע של 4 ידיים על פסנתר כנף, היה יפהפה, למרות מעט מעידות של בכיינות-יתר וחוסר דיוקים. כמעט מושלם. רק למה החיכוכים עם ידיו של מיטלמן? פיכסה.