פי. אם דון, Set A Drift On Memory Bliss

הדבר הכי משעשע בכל סאגת ההתפטרות של שר האוצר, מלבד שר האוצר עצמו כמובן, היה הנאום שלו. שמתם לב כיצד הוא נשמע כמו סימפול - פיסת קול נושנה, שמגיעה ממרחב, חלל וזמן שונים לחלוטין מאלו בה התקיימה פעם? אולם בניגוד לסימפול חכם, בו המשמעות של אותה פיסת קול משנה את משמעותה בתוך קונטקסט שונה, היתה הדגימה של ביבי בנאלית, משל היה "Every Breath You Take" של הפוליס בתוך "I’ll Be Missing You" של פאף דאדי.

העיקרון של דגימה שמוצאת מהקשרה (בדיוק כמו ביטויים אחרים של ביבי), עומד בבסיסו של ההיפ הופ - תארו לעצמכם איפה היינו לולא אפריקה במבאטה היה חולב את קראפטוורק הגרמנים לתוך קטע שחור יותר מנבואת תוכחה ממוצעת של עוזי לנדאו. במבאטה, מי שבעזרת הזולו ניישן שלו ניסח לא מעט מן החוקים הבלתי כתובים של ההיפ הופ, הצליח למצוא את הFאנק בקראפטוורק והעביר אותם תהליך השחמה דרך הסמפלר שלו. את אותה Fאנקיות מצאו דה לה סול ההיפים בקטעים של הטרטלז וסטילי דן ועזרו ליצור רטרואקטיבית במת היפ הופ צדדית בוודסטוק. נוכח כל אלו, אפשר רק לתמוה ולשאול: מה לכל הרוחות חשבו לעצמם פי. אם דון כשהחליטו לקחת את ריף הגיטרה מתוך "True" של ספנדאו בלט - שיר חובה באוספי בלדות מהתחנה המרכזית לדורותיהם - ולהפוך אותו ללב שחור פועם במרכזו של קטע היפ הופ מופתי. "Set A Drift On Memory Bliss".

סינגל הבכורה של צמד ההיפ הופ-אר'אנ'בי האמריקאי הזה, הפציע בקיץ 1991, הפך ללהיט ענק, והיה מהשירים הראשונים שעשו שימוש אירוני בקטע (בניגוד לציניות של פאפי). האירוניה של פי. אם דון התבטאה בכך שלמרות שעל פניו לא קיים קשר בין "True" להיפ הופ, השילוב שלו בתוך ביט איטי ושבור וראפ ממוסטל ומהורהר (כולל שורת זימה מבריקה על קריסטינה אפלגייט), הוא יכול להתקיים בשיר בכבוד. קשה להאמין, בהתחשב במקום המרכזי של הריף המסומפל בשיר, שפי.אם דון זלזלו בספנדאו באלט. ההפך, וכאן למעשה מתגלה סוד קסמו של השיר, והקשר שלו לכותרת שמעטרת אותו. פי. אם דון הצליחו בעזרת היפ הופ, המוזיקה הרועשת הזו של הכושים, לנסוך גלי נוסטלגיה (כלומר To set a drift on memory bliss) לתוך ליבם של יאפים אמריקאיים, שרקדו סלואו בנשף כש"True" יצא. ההתייחסות מלאת האהבה שלהם אליו, הפכה אותה לרומנטיקנים, שמגדירים תרבות שחורה בעזרת זיכרונות לבנים.

אם היו למישהו ספקות בקשר למקורות המוזיקליים שלהם הפציע הצמד שנתיים מאוחר יותר, עם "Looking Through Patient Eyes" שעשה את אותו אבו-יו-יו ל"Father Figure" של ג'ורג' מייקל (שהוא לא רק לבן למען השם, הוא גם הומו!). היופי הוא שאותה נוסטלגיה מענגת, לא נותרה הערך היחיד שהצלחנו לדלות מ"Set A Drift On Memory Bliss" - ארבע עשרה שנה אחרי, אנחנו כבר מתגעגעים אליו.

פי. אם דון, “Set A Drift On Memory Bliss" - קלאסה