עכשיו כשהכל נגמר כבר אפשר להגיד את מה שלא הצלחנו לומר כל העונה. את מה שהתלחשנו עליו בחדרי חדרים בינינו כדי שהקקות מהוט לא ישמעו, את זרע הפורענות שנשתל בתודעתנו בתום הצפייה בעשרת פרקי החסד הראשונים של העונה, את מה שחששנו להודות בו בפני עצמנו אך לבסוף לא נותרה בררה העונה השנייה של "השיר שלנו" היתה די מעפנה בסך הכל. שאף אחד לא יטעה, עדיין מדובר בבני משפחה, ומשפחה אוהבים גם כשהם עושים שטויות. מיותר גם לציין שיש רשימת הסתייגויות מפה ועד לסאן אנד ביץ', ונכון שעל הנייר נעמי שחר בכלא עם פליטות פרוייקט Y2 נשמע פגז, אבל כל ערב בשמונה ורבע, נרשמה אכזבה זוטא בקרב מעריציה הכאילו מתוחכמים של "השיר שלנו". אלה שהטלנובלה המתחכמת הראשונה התיימרה לפנות גם אליהם, אך השאירה אותם בעונה השנייה כשחצי תאוותם בידם ויובל אברמוביץ' (ע"ע שחקן טוטאלי) בפרצופם.
אי אפשר לברוח מהאמת. לאורך העונה, הצטרפו זו לזו המון פאלטות לא קטנות כלל שהפכו את הצפייה לדי מייגעת, שלא לומר מעיקה. היה רן דנקר, עם לוק של אחד שלא התקבל לשלושת המוסקטרים ותפקיד מתסכל של סמרטוט. היה גיא זוארץ שכנראה שכח שהוא לא בתיאטרון וכל הג'סטות/דיקציה שהוא מפגין בדרמטיות מוגזמת עלולות להוציא צרכן טלנובלות מדעתו המנומנמת. היו קליף האנגרים משמימים וצפויים ומינימום התרחשות בפרק נתון, היתה מריחת זמן מהסוג שאנחנו לא אוהבים בכלל, היו המון חורים בעלילה, שדווקא היה לה פוטנציאל להבריק, היו יותר מידי בדיחות על הזכייה של חנה לסלאו בקאן ופחות מידי נעמי שחר של פעם. היתה מערכת יחסים הומואית שלא כללה שום הפגנת אהבה פיזית אמיתית והפגינה בעיקר חוסר כימיה בולט בין שני חבריה, היה קו עלילה משמים ונטול עוקץ בענייני המכרז ובכלל תחושת הרעננות אבדה ונותרנו עם שאריות מחוממות של מאמי מאתמול ומאמצים ראויים להערכה של מיה דגן לקאמבק את האווירה.
היה טוב וטוב שהיה
אבל בואו נהיה חיוביים, העונה השנייה בכל זאת הביאה לחיינו את אושרי כהן בגרסא מתקדמת, בוגרת ועתירת זיפים ושארם, הו כמה שארם. היתה גם נינט שאפילו כשמתפלקת לה פרחיות היא עדיין הדבר שאנחנו הכי אוהבים בעולם. היתה יעל שרוני שהביאה את הביצ'יות לרמות חדשות של וירטואוזיות כיפיות. היה פסקול שנושק לגאונות ומגדיר מחדש את המושג "ערך מוסף". והיתה ילדה בלונדינית אחת שבטח תצטרך טיפול פסיכולוגי מאסיבי בעוד כמה שנים.
ובסוף, אחרי תקופה ארוכה בה התהלכנו חפויי ראש, יודעים שנוצחנו על ידי הפסיכים של "טלנובלה בע"מ", הגיעו עשרת הפרקים האחרונים של העונה עם הצהרת כוונות ברורה: אם זה נגמר, גומרים את זה יפה. עם הרבה מאוד מאמץ והשקעה דחסו אנשי "השיר שלנו" את כל מה שנמנעו ממנו במהלך כל העונה לסשן קצר, אינטנסיבי ואפקטיבי של שבוע וחצי. דברים התחילו לזוז, הפאנצ'ים התחדדו, נו, סוף סוף נהיה כיף. אז אחרי עונה בינונית וסיום מאומץ אך מוצלח, קיבלו אורי גרוס וחבורתו החלטה נבונה כשהודיעו שהעונה השלישית תתחיל מאפס בקונטקסט אחר ועם שחקנים אחרים. תודה מאמי וגו'