אי ירוק בים

"איילנד", סרטו החדש של מייקל ביי הציני והמרושע שהביא לנו את המרדף המחליא עם חלקי הגופות המתפזרים ב"בחורים רעים 2", הציג את גרינפיס כאויבי כדור הארץ ב"ארמגדון" ויצר את "פרל הארבור", מפתיע לטובה. זה לא ש"איילנד" חף מבעיות או שמדובר ביצירה מפתיעה שמתחזה לסרט קיץ כמו "באטמן מתחיל", אבל מדובר בסרט אקשן סבבה שאינו שם לו למטרה לעלוב באינטליגנציה של הצופה, וזה לא מעט בכלל.

הסרט, שהוא מעין שילוב של "מירוץ לחיים" עם דולי הכבשה (או גניבה מ-(the Clonus Horror, מגולל את סיפורו של לינקולן אקו-שש (יואן מקגרגור), אחד מאותם ברי מזל שהצליחו לשרוד את השואה האקולוגית וחיים בעתיד במתקן מגורים סגור המגן עליהם מפני הגזים הקטלניים שבחוץ. הוא ושאר דיירי המתקן הכנועים חיים תחת פיקוח מתמיד וקודים מחמירים, ותקוותם היחידה לחיים טובים וחופשיים היא אם יעלו בגורל וייבחרו להישלח אל "האי" (משמעות המילה "איילנד" באנגלית, אבל כנראה שלקרוא לסרט "האי" לא נשמע מסעיר מספיק בשביל המפיצים), פיסת גן עדן והמקום האחרון בעולם שאינו מזוהם. אלא שאז מגלה לינקולן אקו-שש שהעולם מבחוץ אינו מוצף גזים רעילים, שהאי ככל הנראה אינו קיים וכי ניצבת אמת נוראה מאחורי החיים במתקן המגורים. הוא אוזר אומץ ויחד עם מושא אהבתו, ג'ורדן דלתא-שתיים (סקרלט ג'והנסן), בורח במטרה להציל את עורם.

אל תתנו להישגיו הקופתיים המאכזבים של "איילנד" להטעות אתכם, הפרידה של ביי מהמפיק הקבוע שלו עד היום, ג'רי ברוקהיימר, עשתה לו רק טוב. באופן מפתיע, התסריט ב"איילנד" מהודק, סביר ואף נוגע בשאלות המוסריות המתבקשות (כשמתעסקים בנושא כמו שיבוטים) מבלי שזה יעיק או ייראה כאג'נדה מודבקת. הסיפור מתפתח יפה והמתח נשמר כמעט לכל אורכו, למרות התפזרות העלילה לקראת הסוף.

הבעיה המרכזית בסרט היא הנוכחות הקולנועית החסרה של שני כוכביו. יואן מקגרגור עושה עבודה סבירה, אם כי מצליח להבריק ממש רק כאשר הוא חוזר למבטא הסקוטי שלו, אך ג'והנסן בעייתית יותר. תוך ניסיון להתנער משום מה מהאפיל המעודן שרכשה ב"אבודים בטוקיו" ולהמציא את עצמה מחדש כחתלתולת-מין רזה ובלונדינית, המשרבבת שפתיה וזוקרת שדיה ביציבה בלתי אפשרית, היא פשוט שוכחת לשחק. אם לשפוט לפי "איילנד" (ו"בחברה טובה"), נראה כי לבחורה אין יותר מדי חוש הומור, והיא מצליחה לפשל בשתי שורות המחץ היחידות שניתנו לה. שחקני המשנה, ובראשם שון בין וסטיב בושמי (איפה היית, התגעגענו!), עושים עבודה מספקת בהחלט.

קשה להאמין אבל על אף המשחק הפושר של כוכבי הסרט והשפע הבלתי נסבל של הפרסומות (שהן סמויות בערך כמו המניעים להתפטרות של ביבי), הסרט עובד ועוד בזכות הבמאי. לראשונה בחייו ביי, במאי שאוהב להתנגש בדברים-ואז לפוצץ אותם-ואז להעיף אותם באוויר-ואז להנחית אותם על דברים אחרים, משכיל לשלב את האקשן המרהיב עם סיפור חזק ומותח, ובלי תוספת של רוע לב.

אה, כן, וגם נועה תשבי שם.