אתה אותנטי או שסתם שכחת איך מאייתים מלך?

היתה מסעדה אחת בכיכר דיזנגוף, אותה לא אשכח לעולם. לא בזכות השווארמה המעולה, לא בזכות הבווריה הנימוחה, אלא דווקא בגלל התפריט. על קיר החרסינה מעל הגריל היו תלויים במשך שנים שלטי פלסטיק שמנוניים, בהם מפורטות המנות בכתב יפה ומוקפד. לצד המוסקה והקבב הנצחיים אפשר היה לראות גם "קישוי ממולא", "מרק שועית" ו"צ'פס גדול/קטן". מכל הכיוונים זעקו אל הסועדים שלטים מאולתרים, שהופיעו בארבעה מקומות ברחבי המסעדה בעיצוב שונה - "לא מקבלים שיקים!", "לא מקבלים שקים!" ו"לא מקבלים צקים!", כדי ללכת על בטוח, שכולם יבינו. אף אחד לא טרח להעיר לבעלי המסעדה על השגיאות, שבטח נראו ללקוחות הצפוניים כאותנטיות וחינניות. בעצם, אולי בעלי המסעדה כן קלטו את המשמעות הנסתרת של "קישוי ממולא", אבל בחרו להעלים עין, מטעמי חוסר תקציב לגרפיקאי. התפריט החזיק מעמד כמה שנים טובות, עד שהמסעדה עברה שידרוג, והקישוי, השועית והצ'פס החינניים נעלמו לעד.

כל אחד נתקל פעם בשלטי רחוב משעשעים, אבל רק אחד, בחור עם יוזמה בשם איתמר וכסלר, טרח לצלם אותם בשיטתיות ולכנס אותם בספר ("הכניסה מסביב", הוצאת כתר). לכל החברים שמאיימים לרדת מהארץ, זאת המתנה האידיאלית בשבילכם. שתזכרו מאיפה באתם. שלא תשכחו את "אבטיח חצבה על הסכין מלך הפירות דור שלישי", את "הגיעו כיפות סרוגות!", את "רכב זר - יפונצ'ר!", את "נ-נח-נחמ-נחמן מאומן", את "צביעה בתנור-צבעים מקוריים (אורגינלים)", את "פתוח מיזוג אויר-סגור תכף אשוב", ובכלל, את "החן היהודי". ולמי שנשאר כאן ואוהב זוטות, זה ספר נפלא שעוזר למצוא הומור בכיעור ופשוט עושה טוב על הלב.

אין דבר יותר ישראלי משלטי הרחוב. ככל שהם יותר מאולתרים, מחולטרים וחובבניים, מזעזעים ממש, הם מתגלים כמשהו מקורי ויצירתי ששייך רק לכאן. יפני שיקלע לישראל בטח יחטוף את שוק חייו מהאסטתיקה, אבל במבט שני אולי הוא ימצא בה אותנטיות. היפני עשוי להתפעל מהטיפוגרפיה, אבל למביני העברית זאת חגיגה של משמעויות וסימבוליקה אירונית.

כשצוות טלוויזיה יוצא לצלם בים אחרי הפיגוע במתחם הדולפינריום, הוא לא יחמיץ את השלט המצמרר, "אין מציל". גם וכסלר קלט את האירוניה שיש לשלטים בתוך סביבתם הטבעית. "כל סוגי המצבות" ליד "פינת החי", את "תפארת הפול" במקום שאין בו כל תפארת, "אמריקה ברמת גן - המבורגר ענק". המעצב דוד טרטקובר הדגיש את האירוניה הזאת בעריכת הספר: "סווטלנה השחזת סכינים ומיספראים" יושבת ליד "הולילנד שטיחים מכיר לכיר" הערבי, וכולם ביחד - "העולם השלישי, יבוא מהמזרח".

אולי יש בהתפעלות מהעליבות המשעשעת הזאת משהו קצת מתנשא, קולוניאליסטי. אנחנו צוחקים על זה כמו תיירים מהמערב שמתלהבים מאסתטיקת העולם השלישי המגניבה, אבל בסוף כולם תקועים כאן. יהוד ליד סביון, קיסריה ליד גבעת אולגה. ואולי דווקא ההומור העצמי הזה יעזור לקבל ואפילו לאהוב את מה שלא הצלחנו להבין עדיין: אמריקה זה לא ברמת גן.