חצי נחמה

ערוץ ישראל 10 שיחק אותה. בעוד ערוץ 2 סובל מהשתלטות עוינת של חברת החדשות על לוח המשדרים, החליטו קברניטי האח הקטן והסורר לקחת את ההתנתקות קצת יותר בקלות. התוכנית "נחמה בת יפונה תחילה", ששודרה אתמול, הראתה לרגע קל אתמול שהכל תלוי בגישה לחיים – כל אחד צריך לדעת לצחוק קצת על עצמו, גם אומות שכביכול עוסקות בעניינים גורליים. ספיישל הסאטירה של יעל לבנטל ניסה לצחוק עלינו, על היחס שלנו לערבים, על ההתלהמות של הימין ובדרך על כל מיני תופעות לוואי של תרבות הפופ שנחתו על ישראל בשנים האחרונות. קצת יותר מדי מאמץ, קצת פחות מדי מצחיק, אבל בכל מקרה אטרקטיבי יותר מיונית ושיערה המתבדר ברוח הלחה של גוש קטיף.

נחמה בת יפונה, המתנחלת שרוצה לאחד את העם, ראויה לספיישל משלה לא רק בגלל קשריה של יעל לבנטל בערוץ 10, אלא בגלל שהיא אבודה כמעט כמונו. היא יוצאת לצעדה חסרת פשר, מדברת בלשון מליצית ומגוחכת, לא מחוברת לישראל של היום ובעלת אג'נדה מקושקשת: "בעד ההתנגדות לתמיכה שנגד ההתנגדות להתנתקות". טפשי אולי, אבל מספיק להוציא את הראש מהחלון ולראות את בליל הסרטים הכתומים, הכחולים, הכחולים הלבנים והירוקים שמציפים את הרחובות כדי להבין שהיא מייצגת אותנו דווקא די טוב. כשהיא שואלת בזחיחות את מנתח המוח הערבי שנקרה בדרכה "מה, אם מישהו נופל מהחמור או מהמריצה אתה שם לו תחבושת?" זה לא תלוש מהמציאות, זוהי בדיוק ההתייחסות המתנשאת שלנו לערבים: פלחים, אוכלי חומוס ולא מוכנים לתקשר עם הצד השני.

הזווית השמאלנית מתאימה בול לערוץ 10. אם קהל היעד הוא אמיד, יאפי, בעל גישה ביטחונית שמאלנית וגישה כלכלית ימנית, משהו כמו קוראי "הארץ", נחמה בת יפונה כמעט סיפקה את הסחורה. רק כמעט, כי בכל זאת מישהו שם פחד לשחרר לגמרי את הברקסים. כדי לא לעצבן אף אחד קיבלנו ניסיון לצחוק על התרבות הישראלית בכללותה, עניין קצת קשה לתוכנית של כמעט שעה. כשהושמעה דעה ברורה ובלתי מתפשרת זה היה מענג, כשהתברר למשל לצועדים שגוש קטיף הומצא על ידי תוכנית ריאליטי, טרומן סטייל. התגובה שלהם הייתה שמאלנית למהדרין וגרמה לתומכי ההתנתקות אושר קטן: "אמרתי לך שאין מצב שאמהות ישלחו את הילדים שלהם להסתכן ככה", ו"לא באמת היה נראה לי שיש ארבע משפחות בקרוואן בעזה בתוך 2 מיליון ערבים".

אבל כשהסודוקו נכנס לתמונה ופתרון הריאליטי סגר את התוכנית, היא הלכה לאיבוד. סבבה סודוקו, בטח יותר אופנתי מתשע בריבוע, אבל מה ניסו לומר לנו, שישראלים יצעדו אחרי כל אחד שיפתור להם בטעות את הסודוקו הקשה מאוד? מסר קשה, נכון, אבל סאטירה על תשבצים עדיף להשאיר לאבירמה גולן, נגיד. נחמה בת יפונה אמורה הייתה להיות התשובה השמאלנית לצעדות, להפגנות ולאלימות של מתנגדי ההתנתקות הקיצוניים, ותשובת ערוץ 10 לרצינות התהומית של החדשות בערוצים הבכירים. את החלק הגדול היא עשתה רק מעצם קיומה בלוח השידורים, כמו אומרת "תרגיעו, אלימות לא תעזור עכשיו לאף אחד, אז בואו לפחות נצחק על זה קצת". אם יוצריה לא היו מפחדים ללכת עד הסוף ולעצבן כמה אנשים, הייתה גם יוצאת להם סאטירה מושחזת ואמיתית. ניאלץ להסתפק באלטרנטיבה היחידה כרגע בשטח.