פרנץ' פאי

רפאל (אדוארד באר) הוא סופר צללים – הוא כותב עבור מפורסמים את הביוגרפיות שלהם ושמו לא מופיע על העטיפה, כך שהוא נשאר אלמוני ומתוסכל למדי. חברתו מוריאל (מארי חוסה קרוז) מתרעמת על כך, ולא מבינה מדוע אינו כותב את יצירותיו וספריו שלו, אבל רפאל פחדן, ואפילו את הספר שכתב הוא מסרב לתת לה לקרוא, שמא תגלה שמדובר בזבל מהסוג הנחות ביותר. השינוי חל כשנכנס לחייהם כדורגלן טיפש במיוחד שרוצה שרפאל יכתוב עבורו את הביוגרפיה שלו. למרות האישיות הבלתי נסבלת של הלקוח החדש, רפאל חורק שיניים ועובד עם הבחור עד שהוא מגלה לצערו ולהפתעתו שהכדורגלן חסר השכל יוצא עם מישהי שווה במיוחד שרפאל חיזר אחריה בימי הקולג' שלו. מרגע זה מנסה רפאל להשיג את הבחורה, כמעט מאבד את מוריאל בדרך ובעיקר מחפש לעצמו בדל משמעות אליו יוכל לקשור את חייו. ניסיונותיו לבנות לעצמו חיים אחרים הם המצע עליו צומחת הקומדיה של "סיפור חיי", סרט צרפתי מ-2004 שעולה על מסכינו.

"סיפור חיי" הוא קומדיה צרפתית במהותו, אבל התסריט והבימוי שייכים באופן מוחלט לז'אנר הקומדיה הרומנטית שמגיע מאמריקה. לורן טיררד הלך על שפת בימוי פונקציונלית ובנאלית להחריד ולא הטריד את עצמו בזוטות כמו יצירתיות או מקוריות. גם הכתיבה שלו ושל גרגור ויגנרון לוקה במחלת הבינוניות וגם בה ניכר חוסר ניכר בחדוות יצירה. השחקנים, בהתאמה, מפגינים משחק שמאופיין במנת יתר של מתיקות, כזה שגורם לצופים לשקול מעבר לסוכרזית. לא שהמשחק גרוע, אלא שאף שחקן לא יכול להפוך תסריט פשטני למשהו אמין שאפשר להתרגש או להיקרע מצחוק ממנו. אפילו הצילום של ג'יל הנרי בוחש במיינסטרימיות עד כדי הרגשה של צפייה בטלוויזיה, אולי בפרק של "שלושים ומשהו" הזכורה לטוב, סדרה שהיה בה לפחות זן מסוים של רגש - תכונה ש"סיפור חיי" חסר באופן חמור.

השיווק של "סיפור חיי" תחת ז'אנר הקומדיה הצרפתית רחוק אמנם מלהיות שקר, אחרי הכל מקורו של הסרט בצרפת, אבל ציפיותיהם של אוהבי קולנוע צרפתי עלולות להיתקל בחומה של אכזבה מרה. הסרט גדוש בסצנות חיזור של הגיבור אחרי נערת הקולג' שלו, כמו לדוגמה הרגע בו אוכל חזיר בר את מושבי הריפוד במכוניתו של אביו של רפאל, או סצנות אחרות בהן קורים דברים מופרכים וחצי משעשעים ומזכירות בעיקר את "אמריקן פאי". הלוזריות של רפאל היא כלי הנשק בו בחרו התסריטאים להשתמש כדי לסחוט את בדלי החיוכים מקהל צופיהם, והם סוחטים אותו עד תום. לטובתם ניתן לומר שהם ניסו ללכת על רעיונות לא קלישאתיים. חבל שהם גם לא כל כך מצחיקים.

לאור הצלחתן וטיבן היחסי של קומדיות צרפתיות אחרות שיצאו ב-2004, ייתכן ש"סיפור חיי" נקנה במבצע "שניים במחיר אחד" ולכן הגיע אל מסכי ישראל. אוהבי קומדיות יעשו טוב אם יבחרו בסרט פחות תפל והרבה יותר מבדר.