סינון

הסיפור הזה התחיל כשירדן ראתה את גרי, חבר לעבודה לשעבר, בצד השני של הכביש. היא היתה על המדרכה, בדיוק יצאה מחנות בגדים. גרי היה באוטו שלו, במסלול הנגדי. החלון שלו היה סגור והמיזוג פתוח. הוא הביט קדימה, לכביש שלפניו.

היא הכירה אותו כבר כמה שנים. הוא האקס של אחת מחברותיה הטובות, שירה, דרכה הכירה אותו לראשונה. הפרידה בין גרי ושירה היתה איטית וכואבת, ונמרחה על פני שנתיים (אחרי שלוש שנים טובות). ברור שהיא היתה בצד של שירה, אבל זה לא שהוא היה רע לב או משהו, שניהם התקשו, שניהם עשו את הטעות שעושים רבים שלא מסוגלים לנתק קשר שלא הולך לשום מקום; לא מסוגלים להבדיל בין סנטימנטים, ובדידות, וגעגועים, לבין משהו אמיתי שיש לו תקווה. אבל בסוף זה נגמר, כבר די מזמן. שירה יצאה עם כמה בחורים מאז, וגם לו היתה חברה, היא שמעה.

לפני כשנה ירדן וגרי עבדו יחד. הם סובבים באותם מעגלי עבודה והיתה הזדמנות, גרי הרים לירדן טלפון, וזה התאים לה. הם עבדו יחד מספר חודשים, ובסך הכול נהנו. הוא העריך אותה, לה היתה הזדמנות לעשות תפקיד חדש, לצבור ניסיון. שניהם הרוויחו כסף לא רע. כשהגיע הפרוייקט לסיומו, הם נפרדו ברוח טובה.

חזרנו לתחילת הסיפור. חלפו כמה חודשים מאז הפרויקט המשותף, וירדן יצאה מחנות וראתה את גרי באוטו הממוזג. היא שלפה את הטלפון שלה וחייגה למספר שלו, שעדיין היה בזיכרון. כשהיא שמעה בצד שלה את צליל החיוג, היא בחנה אותו בתוך המכונית הממוזגת מולה. חיוך התחיל להימתח בקצות שפתיה. היא התכוננה להגיד לו משהו כמו, "תסתכל שמאלה!" ואז לנופף. הטלפון צלצל והיא ראתה איך הוא מפנה את מבטו לצג, בוחן אותו, מקרב את עיניו כדי לקרוא את שמה, ואז מרחיק את ראשו ומביט קדימה שוב. הוא לא ענה. הטלפון המשיך לצלצל, והוא סינן אותה. החיוך על שפתיה נעצר לפני שהושלם. הוא יכול להיות כזה בן זונה לפעמים, היא חשבה בלבה, פשוט חתיכת כלב מזדיין. שלא לדבר על מה שעשה לשירה, איך התעלל בה במשך שנתיים.

עכשיו היא שמה לב לשלוש תיירות יפניות לידה על המדרכה. הן צעקו אחת לשנייה, בטון שנשמע גוער, אבל הבעת פניהן הסגירה שמדובר בסך הכל בשיחה חברית. היא רצתה לשאול אותן אם לא אכפת להן להפסיק לצעוק לה באוזן, אבל היא לא אמרה את זה, רק התבשלה בתוך עצמה והמהמה בתוך מוחה, איזה חוסר התחשבות, מה הן חושבות לעצמן. היא ניסתה לתקוע עיניים באחת היפניות, הרועשת ביותר, אבל היא וחברותיה התעלמו לחלוטין מירדן ומכל אחד אחר מחוץ לעולמן. אולי זה משהו תרבותי, חשבה ירדן, כי נראה שלא חולפת בראשן אפילו תחילתה של מחשבה על הזולת.

זוג צעיר התנשק בצדה השני. עכשיו היא שמה לב שהיא עומדת ליד תחנת אוטובוס. היפניות והזוג הצעיר מחכים לאוטובוס. ממול גרי עדיין באוטו שלו, תקוע בפקק. הבחור מהזוג נראה כל-כך בטוח בעצמו, ועם זאת כל-כך צעיר, משדר חוסר הבנה, חוסר ידיעה. הוא לובש מעיל של הצבא הגרמני עם עיטורי בד קרועים, וכמה עיטורי מלחמה של צה"ל. על דש המעיל שלו יש סיכות ביטחון מתחכמות, שטוענות בשמו שהוא שונא דברים כאלה ואחרים. היא ריחמה על הילד הזה, שעשן הסיגריה שנפלט מפיו התערבב בעשן הסיגריה שנפלט מפיה של חברתו תוך כדי נשיקתם הצרפתית. היא לא רצתה לשמוע על מה הם מדברים. היא העיפה מבט אחרון בגרי והסתובבה, והלכה לדרכה.