הסדרה התיעודית "הבוגדים", אשר בכל פרק עוסקת באדם אחד שפעל נגד מדינתו, משודרת השבוע ובשבוע הבא בערוץ 8, מדי יום ב-19:45. מן הסתם, שני הפרקים שיעניינו את הצופה הישראלי יותר מכל, הם זה העוסק במרדכי ואנונו, אשר שודר אתמול, וזה העוסק ביונתן פולארד, אשר ישודר ביום חמישי הבא ויחתום את הסדרה. למרבה הצער, דווקא הפרק על ואנונו מאכזב, במיוחד את הישראלים, על אף המהוקצעות והדיוק של הסדרה.
משני הפרקים הראשונים שכבר שודרו, "הבוגדים" מצטיירת כסדרה מקצועית, העשויה היטב ובמיומנות. סיפורי האנשים העומדים במרכז הפרקים מובאים בצורה מעניינת, שמושכת את הצופה פנימה, לעולם מסתורי של ג'יימס בונדים, מלחמות קרות וחילופי שבויים. אמנם השחזורים המגוחכים קמעא, המצולמים בשחור לבן, פוגמים במהימנות הכללית, והעיסוק התפל והעקבי בסקס נותן את התחושה שבאמת ניסו לכוון לעולם של ג'יימס בונד ותו לא, אך לפחות לכאורה הצופה מרגיש כי הוא מקבל תמונה מלאה ועמוקה, מכיוונים שונים ומנקודות מבט שונות, על כל אחד מהסיפורים.
החסרונות הבולטים של הסדרה צפו ועלו דווקא בפרק השני שעסק בוואנונו. רוב הישראלים שישבו אמש מול המסך מכירים היטב את הסיפור. הניסיון לכסות את הסיפור מכל צדדיו, ולראיין הן חברי כנסת ישראלים, הן עיתונאים ישראלים ואמריקאים והן פעילי שמאל התומכים במטרתו של ואנונו, לא הצליח להסתיר את העובדה שהטיפול בדמותו של ואנונו היה שטוח ולא מספק, לפחות עבור הישראלי הידען.
למרות נקודות המבט השונות, דמותו של ואנונו מוצגת בפרק כרדודה וכדלה, שמאפיינה היחיד הוא היותו נחש, ואילו ישראל מוצגת כצודקת באופן מוחלט. הסדרה (שהופקה בקנדה) מתיימרת לתת תשובה פסיכולוגית לדמותו של ואנונו, ולבחון את האספקטים ההיסטוריים והאידיאולוגיים של סיפור האטום בישראל, אך למעשה היא אינה מספקת שום מידע חדש על הפרשה. על רקע הרצון המופגן ליצור אווירה בלשית ומסתורית, נשאר הסיפור של ואנונו יבש ושטחי באופן בולט. גם דמותו של ואנונו נותרת בלתי מפוענחת ובלתי מטופלת: האם הוא גיבור מוסרי, "המוכיח בשער", או שמא הוא הדיוט נקמן? האם הוא כלי בידי השלטון הישראלי או ילד דחוי שחיפש שייכות וקבלה? לא רק שאנו לא מקבלים תשובות על שאלות אילו, הן גם אינן זוכות להעמקה שהן דורשות. בסדרה יש כנראה מגמה מכוונת של הימנעות מפרשנות או ניתוח, והצגת העובדות כשלעצמן, ולפי הפרק הזה העובדות כשלעצמן מצביעות על כך שוואנונו אשם, ואין מה להוסיף.
גם סוגיות קשות בנוגע למדיניות הגרעין הישראלית כלל לא הוצגו בסרט. ישראל הוצגה כמי שהייתה בראשית דרכה מדינה קטנה ומבוהלת, מוקפת ים של אויבים, ואי לכך כזו שלא הייתה לה ברירה אלא לפתח נשק גרעיני, ואילו פעולות המוסד מוגדרות תמיד כ"אגדיות". ישראל מקבלת מעמד של קדושה וכתוצאה מכך דמותו של ואנונו הופכת דמונית עוד יותר. זה לא המקום להעביר ביקורת על מדיניות הגרעין של ישראל או על פעולות המוסד, וזהו אינו תפקיד מבקר הטלוויזיה, אך זהו כן תפקידה של תוכנית דוקומנטרית על "פושע הגרעין הישראלי", במיוחד כאשר אופן הצגת ישראל הוא גורם מכריע בעיצוב דמותו של ואנונו.
הכל למענו
כך, הקטעים בהם מדברת פעילת השמאל חיוורים ושוליים, ואילו אמירות שמשפילות את ואנונו או שגורמות לו להראות כנקלה שבנקלים מקבלות הילה של עוצמה ודרמטיות. במאי הפרק אף הרחיק וכמעט הצהיר בגלוי כי ואנונו הוא אדם שלא מסוגל לשלוט ביצריו המיניים, וכי רדיפתו אחרי שעשועי המיטה היא שגרמה לתפיסתו. בחייכם יש צורך לרדת נמוך כל כך? ייתכן שמעשיו מבחילים, לא מוצדקים, מסוכנים מה שתרצו. אבל בוודאי שאינו בוגד ותו לא, וניתוח דמותו ראוי להיות מדוקדק יותר. בניגוד לכך, העובדה המחרידה שמדינת ישראל כלאה את ואנונו למשך 11 שנים וחצי בבידוד ננטשת כמעט בלי מילה כאשר נטענת הטענה המגוחכת שהבידוד היה בכלל לטובתו של ואנונו. בטח, אפשר גם?
הפרק על ואנונו נגמר מוקדם מדי. כאשר עוזי אבן קובע כי במידה רבה שירתה הפרשה את מדיניות הגרעין של ישראל, זהו המקום לפנות ולחקור את הטענה כי ואנונו הופעל על ידי המדינה וננטש על ידה או את הטענה שהועלתה כלאחר יד במהלך הפרק, כי ואנונו רק נתן אישור סופי למה שהיה ידוע בלאו הכי גם לפני ה"חשיפה" שלו. ניתן גם לשאול מדוע לא נוצלה הזדמנות לעצרו מוקדם יותר, במועד שהיה מונע את הפרסום, ולפתח דיון על הלגיטימיות של החטיפה והמעצר של ואנונו. באופן מוצדק מתוארת הענישה של ואנונו כמעשה מדיני הרתעתי ולא כאקט משפטי גרידא, וכי לא ואנונו נענש אלא ה"בוגדים" הפוטנציאליים העתידיים, אך זה לא מספיק. אחרי שני פרקים, ניתן להגיד זאת גם על הסדרה: היא מבוימת היטב, קולחת, מעניינת לפרקים, אך עבור מי שרוצה להעמיק מתחת לפני השטח זה פשוט לא מספיק.