העוני בהודו זה כזה פוטוגני כזה

בפרומואים לעונה השמינית של "מסע עולמי" ניתן להבחין במטאפורה ויזואלית: אייל פלד מסובב את כדור הארץ על האצבע הקטנה. אם בערוץ השני היו רוצים לדייק קצת יותר היו מראים את פלד כשהוא מסובב את העולם על הזין. כי אם כבר רוצים להדגים את הקולוניאליות הישראלית בתפוצות, למה להסתפק בפרפראזה על השיר "היז גוט דה אול וורלד אין היז האנד", בואו נשים את כדר הארץ במקום שמגיע לו, בקצה השטרונגול של אייל פלד, כדי שכל העולם ידע: אייל בא למקדש בעיר הבירה הקרובה למקום מגוריכם, והוא לא לוקח שבויים (וגם לא מתקשר להודיע שהוא מגיע).

הפרק הפותח את העונה החדשה של "מסע עולמי" מתרחש במיאנמר (בורמה לשעבר), בסימנה של פעולה אחת: ההצצה. ב"מסע עולמי" אוהבים להציץ לתוך דברים. מציצים לפגודת בוטטונג, מציצים לבית הכנסת היהודי, מציצים לפגודת שוודאגון, מציצים לטקס טאי פו סאם ההינדי, מציצים למקומיים המסכנים שנדחקים לתוך טנדרים מקרטעים (ופלד מונה בשעשוע לא מסויג כמה בורמזים ניתן לדחוף לתוך כלי רכב מאמצע המאה שעברה. והתשובה לחידה זו: ארבעים בורמזים מסכנים), מציצים לחייהם של אנשים שמרוויחים עשרים וחמישה דולרים לחודש וניזונים מתפריט שמורכב רובו מזבובים, מציצים לסבל של העולם השלישי.

אבל כל זה לא מעניין את אייל פלד. הוא, כאמור, בא לכאן כדי להציץ, להשקיף, לא לגעת (כי אם נוגעים, אפשר להתלכלך בחרא של פרות בורמזיות). בפוזת הכובש הנאור שלו הוא נעמד במרכז הפריים כמו בול עץ כאילו כדי להדגיש שכל הנוף האינטרנציונלי שמאחוריו הוא רק רקע מתחלף. הוא פוסע ברחובות הערים בצעדים כמעט רומסניים, מנותק לחלוטין מהסביבה, מביט בה בעיניים כמעט מזוגגות (אבל גאה להיות ישראלי). בראש יש לו רק דבר אחד: פרטי הטריוויה החלקיים שהוא מדקלם כמו קריין רדיו מהימים שבהם לרשת א' היה עדיין רייטינג. מידע אודות חייהם הקשים של המקומיים נמסר בסיסמאות לא מחייבות: "שלטון צבאי", "מדיניות בדלנית", "תושבי מיאנמר אינם נהנים מזכויות אדם, זכויות אזרח, חופש אישי", "מצב עניינים עגום".

פלד הוא תייר ישראלי ממוצע. הוא פשוט בא לשטוף את העיניים. אני לא אתפלא אם לפעמים הוא חוזר עם איזה ברז הביתה. כמו "פספורט", תוכנית הטיולים בהנחיית ניר חכלילי המתעדת את הסיאוב של הסלבריטאיות הבורגנית כשהיא במיטבה (כלומר בחו"ל), גם "מסע עולמי" נותנת לצופה הממוצע (זה שבשבילו חוץ לארץ הוא או מפלט או קזינו) שתי נקודות מבט השוואתיות אופציונליות: האחת שמביטה במקום כמו מיאנמר ואומרת לעצמה שתודה לאל שיש מקומות יותר מסריחים מישראל (בעיקר ב"מסע עולמי", כי ב"פספורט" לא שולחים סלבריטאים למקומות בהם התוצר הלאומי שווה למחירו של קרטיב), והשנייה שצופה בפלד כשהוא מהלך ברחובות ניו יורק ואומרת לעצמה "איזה מניאק". בטווח, בין שני הקצוות, הגורם האנושי לא באמת מעניין אף אחד. זה לא מעניין את פלד וזה לא מעניין את הצופים בבית. העולם בשבילנו הוא כמו אקווריום. נביט בו וישחקו הדגיגים לפנינו.

* התוכנית "מסע עולמי" משודרת בערוץ 2 בימי חמישי בשעה 20:30