כבר מעונתה הראשונה, "רצים לדירה" היתה מתוכניות הריאליטי המאוסות שעלו על המסך. תוכנית בורגנית שמציגה זוגות משמימים ומתישים, ומנסה בכל מאודה להתחזות לפעולת אקסטרים קצבית ומרתקת, אבל בסופו של דבר אף משימת הרים וגאיות לא תצילה מאופייה היכנעי והצקצקני. למרות שמראש התוכנית אינה מעוררת גירוי כלשהו, הרי שהפרק ששודר אתמול כבר עורר בחילה קשה. נדמה שמאז פופוליטיקה ודומותיה, לא נראה על המסך רצף סצנות ששיקף באופן כה מבחיל אופי ישראלי כה דורסני ואלים. גם עם כל המודעות לעריכה מניפולטיבית ולתסרוט הבסיסי שקיים כיום בכל תוכנית ריאליטי שמכבדת עצמה, לא יכולת אלא להשתאות אל מול המנטליות הבהמית שחגגה אתמול במרוץ הנלוז לדירה.
תחילת הפרק עקבה אחר התאוששותם של ששת הזוגות שנותרו משתי טלטלות קשות שחוו בפרק שעבר. הראשונה הייתה חוויית חילופי הזוגות, ואילו השנייה היא הברית שנכרתה בין מיקי-יהודית, שרון-מאיה ורמי-רונן ועוררה זעם קשה במיוחד בקרב החצי הגברי של שני הזוגות הדחויים, רוני וגיא. שני גברים אלו התענגו על יכולתם להביע את כעסם באמצעות צרחות וקללות וטרחו להפגין זאת בכל הזדמנות אפשרית. "אני אעיף את כולם מהכביש" שאג רוני וצרח מייד על זוגתו ענת ש"תסתום כבר את הפה שלה". במקביל, במכונית השנייה קרקר גיא בתרנגוליות מביכה כי "זה הזמן לסגור חשבון" ו"עכשיו מתחילים מלחמה". מילא היו אלו רק שני זוגות אלו, אבל ברברת אלימה ועילגת זו, שלוותה בתנועות קופיות ופרימיטיביות, הופיעה אצל רוב הזוגות האחרים והשתלטה על תשעים אחוז מזמן המסך של "רצים לדירה". עובדה, שהעלתה את השאלה למה לצפות בסדרה, כשאפשר לקבל בדיוק את אותה חוויה וולגרית במהלך פקק לספארי ברמת גן.
אך טראומת הברית, הייתה כאין וכאפס לעומת המשבר שעוררה משימת חילופי הזוגות שבוע שעבר. משימה, שבעולמה הבורגני והתחרותי של הסדרה, מקבילה למעשה "פריצות" כנישואים פתוחים או למסיבת סווינגרז פרועה. מתוך אותה מסגרת זוגית, מגבילה ולוחצת, יכלו לרגע חלק מהמתחרים האומללים המדוכאים מזוגיותם לחוות מציאות אחרת. כך, לאחר שחוותה צוהר לעולם אחר של מערכת יחסים תומכת והדדית עם רונן, התעוררה מאיה חזרה אל עולם הבלהות עם שרון לו התרגלה לקרוא משום מה אהבה.
מה עם איזה מספר הלילה?
יצורים רבים ומשוקצים הציג המסך הקטן, אך כמעט ואף אחד לא ישווה לאותה ישות הנקראת שרון מלכה. שוביניסט, נקמן, עקשן, אטום ואלים, שבגאוותו הרבה עוד מעז לתפוס עצמו במונחים של אוהב אדם, הציג אתמול שרון מחזה אימים של תמצית הרוע הטמון בגבריות הישראלית-המאצ'ואיסטית הטיפוסית. לסייע לגברים אחרים במשימה הוא אולי אוהב, אך לרמוס ולדרוך על כל פירור של אנושיות בבת זוגתו הציפורית והאומללה, הוא אוהב עוד יותר. אין זה שמאיה חפה מכל פגם. נכון, היא יללנית וקוטרית, אך לראות את שרון מעניש אותה אתמול על זה שהעזה לפצות פיה ולבקש תמיכה והכרה בעזרתה היה מחזה עצוב וקשה לצפייה. הסלידה משרון התחילה עם שלל תיאוריו כיצד הוא "רוצה לשים למאיה סלוטייפ ולקשור לה את הידיים" ועם אמירותיו הישירות בפניה ש"תלמד לסתום את הפה". היא הפכה לדחייה מוחלטת עם סירובו לעשות את המשימה כי מאיה "עצבנה אותו" והגיעה לשיאה כשאילץ אותה להמתין שעתיים כעונש על "חוצפתה", הביא אותה לידי בכי ובושה ועוד הכריח אותה להתנצל. לאחר כל זה, עוד תהה החזיר הדוחה אם בלילה יעשו סקס.
אמנם היה זה מחזה מעורר פלצות, אך לפחות אחד שהיה בעל ערך חינוכי מוסף לצופה ולנצפה כאחד. האלימות המילולית ששלטה בדינמיקה התוך זוגית והבין זוגית בתוכנית אתמול, הגיעה לשיאה ביחסים של שרון ומאיה והדגימה היטב את האלימות וההתעללות היכולות לצמוח בתוך חממת הזוגיות אותה התוכנית כה מנסה לטפח. למשך כמה דקות הפכה "רצים לדירה" מתוכנית שכולה תעמולה להקמת משפחה ובית בישראל, למניפסט נגד זוגיות ונישואין. הדחתם של שרון ומאיה היוותה סיום משמח במיוחד. לא רק, כי כמו באגדות הענשתו של שרון את מאיה הביאה בסוף להפסדו ובכך להענשתו את עצמו, אלא בעיקר כי להדחה התלוותה החלטה מרומזת של מאיה לעזוב את שרון, התעוררות אמיצה שמבשרת בתקווה את סיומה של זוגיות חולנית ורקובה.