סוף סוף הגיע סרט שאפשר להמליץ עליו בלב שלם. "רק בן אדם" הספרדי הוא יצירה עוקצנית, משעשעת ובעיקר מקורית שתגרום לכם לצחקק באופן סידרתי לאורך כל 93 דקותיה, וגם לגלגל הרהור או שניים על המצב הפוליטי בארץ ישראל ובעולם בכלל. כל זה, אגב, מבלי לדרוש ממוחכם להפעיל ולו תא מחשבה אחד, שכן "רק בן אדם", לטוב ולרע, לא מבקש מאף אחד לאמץ שום דבר מלבד השרירים האחראים על החיוך.
הסיפור הוא על לני (מריאן אגילרה), בחורה יהודיה (כן, בית טוב וכל זה), שמביאה לארוחת ערב את ראפי, החבר הפלשתיני שלה (גיירמו טולדו). סביב השולחן יושבים האח הקטן והחוזר בתשובה (פרננדו רמאלו), האימא ההיסטרית (נורמה אליאנדרו) והאחות הקנאית, והכל מתנהל פחות או יותר לפי התכנית, כלומר העובדה שראפי פלשתיני מייצרת סוג של מהומה. אלא שאז, בנסיבות משעשעות, נופלת לראפי קוביה ענקית של מרק קפוא מהחלון, הישר על עובר אורח שמזכיר באופן מעורר חשד את אבי המשפחה שאמור לחזור הביתה. מכאן מתחילה שרשרת מאורעות שהולכים ומסתבכים עד לקרשנדו הסופי.
הנגיעה בתכנים פוליטיים יהודיים-ערביים מפתיעה למדי, שכן מדובר, אחרי הכל, בסרט ספרדי. ההסבר שמספקים היוצרים הוא שספרד עוברת תהפוכות חברתיות שנוצרו בעקבות גל הגירה המוני ולכן נושא הדו קיום, האחווה והאהבה כה רלוונטיים. עם זאת, הזווית המעניינת בה בחרו היוצרים להציג את סיפור המלחמה הבלתי נגמרת בין יהודים לערבים, היא זו שיוצרת בסרט רובד נוסף ופוליטי. בסצנת השיא מתחולל ריב בין האהובה היהודיה לבן זוגה הפלשתיני, נורים חילופי דברים קשים שמכילים בתוכם, על רגל אחת, את הגרעין והמהות של הסכסוך העקוב מדם שאנחנו שוחים בתוכו כבר כמה נצחים. הפשטת הנושא לכדי ריב אוהבים אינה מרדדת, למרבה ההפתעה, את עומקו ומורכבותו של הסיפור. להפך היא מאירה באור טרגי-קומי חדש את הנושא ומציעה אופן הסתכלות רענן ומשעשע למדי על הסיטואציה כולה.
טרסה דה פלגרי הספרדייה ודומיניק הררי האנגלי, צמד הבמאים-תסריטאים, הם זוג נשוי שכותב ומביים ביחד, ו"רק בן אדם" הוא סרטם הראשון כזוג במאים. בימוי המצלמות (של דה פלגרי) פונקציונלי ואפקטיבי, ובימוי השחקנים (של הררי) מצוין. אבל אין ספק שעוצמתו של הסרט טמונה בתסריט מפתיע ומרתק, עם עלילה הזויה על גבול המופרכת ודיאלוגים שנונים אך אותנטיים. הליקוי היחיד, אם מתעקשים לחפש אחד כזה, הוא עומקן של הדמויות, שאיך לומר, לא בדיוק מאפשר קפיצת ראש ללא סכנת ניפוץ הגולגולת בקרקעית. רובן ככולן משעשעות מאד, אבל אף אחת מהן לא מצליחה לתת הרגשה של קונפליקט אנושי אמיתי, מעבר לגלי הצחוק שהיא קוצרת.
קומדיה טובה היא מוצר נדיר, ומהבחינה הזאת "רק בן אדם" הוא סרט חובה לחובבי הז'אנר. אחרי הפרס הגדול בפסטיבל הקומדיות הבינלאומי בצרפת, פרס החוויה היהודית לסרט עלילתי בפסטיבל ירושלים האחרון ופרס הסרט והתסריט הטובים ביותר בפסטיבל הקומדיות של מונטה קרלו, נדמה לי ש"רק בן אדם" לא זקוק לשום המלצה נוספת.
הכיבושוס משחיתוס. אולה!
מיכל ויניק
28.8.2005 / 11:33