ארון הספרים ההומוסקסואלי

מוזיקה: לסקס - אני שומעת אוסף של אניה. לשעות הבוקר - את הדיסק האחרון של בלונדי, "אקסיט". ולשעות הערב, כשאני מארחת חברים ומדליקה ג'וינט – מוזיקה של ג'ונו ריאקטור. חוץ מזה אני שומעת לאחרונה הרבה יהודה פוליקר, אני מתה על אחינועם ניני וכמובן על קורין אלאל.

סרטים: "מאה ואחד נערי ליווי" – סרט תיעודי מדהים שמוקרן בסינמטק, "איידהו שלי", "להציל את גרייס" (חבל על הזמן, ראיתי חמש פעמים), "הכל אודות אמא", ואני מכורה לסרט "תשע תשע תשע עליזה מזרחי".

ספרים: נקמתה של ג'קי – על ג'קי קולינס, "האלכימאי", "הארי פוטר", ובכלל, אני מאוד אוהבת לקרוא.

מוזיקה: הדיסק הראשון של הסמיתס, "Actually" של הפט שופ בויז, "Shadowland" של קיי.די לאנג.

ספרים: “A Boy's Own Story” של אדוארד ווייט. ווייט הוא מגדולי הסופרים ההומואים שחיים היום, והספר הזה הוא "התפסן בשדה השיפון" של ההומואים (לא תורגם לעברית).
"סבך הפרי האדום" של ריטה מיי-בראון, שזה "התפסן בשדה השיפון" של הלסביות (תורגם לעברית).
"Queer” של וויליאם ס. בורוז, ספר ההמשך ל"ג'אנקי" (לא תורגם לעברית).

סרטים: "תאורמה" של פאזוליני, "ארץ אחרת" מ-1984 על הומואים בפנימיה אנגלית, "מכבסה יפהפיה שלי" על פי ספר של חניף קוריישי.

מוזיקה: אני מאוד אוהב את השיר "רוצה לחיות איתו לנצח" של להקת קרח תשע, את קורין אלאל, את עברי לידר, ויש יוצרת חדשה לסבית מוצהרת ששמה תמרה ליברמן, ועוד יוצר צעיר חדש בשם עמית הורוביץ – מוכשרים מאוד. אני אוהב את הסמיתס, הקיור ופרדי מרקיורי, ואני מהדור הישן שאוהב את שירי מחזות הזמר והדיוות הגדולות.

ספרים: "האפיסטמולוגיה של הארון" מאת איב סדוויק - ספר חשוב מאוד בתולדות התאוריה הקווירית שאני מתרגם בימים אלה. "אורלנדו" של וירג'יניה וולף, "זכרונות אדריאנוס" מאת מרגרט יורסנאר - ספר מופלא ביותר על אהובו של הקיסר אדריאנוס, "ארוס והיהודים" של דיוויד ביאלה – ספר עיון בהוצאת עם עובד על ארוטיקה ביהדות, כל ספריו של דניאל בויארין, ספריו של ג'ים גרימזלי – "ציפורי חורף", "נחמה באושר", ו"נער חלום".
בעברית – "עד לאהבה" של מיטשל פייגנבאום, "פרפרי כאוס" של רונן אלטמן, "יש לך אש" של גל רענן, "תאנים, אהובתי" של דנה ג. פלג, "רציתי לנשק לך בשדה החרציות" של יהודית אברון, "מזון מלכות" של נגה אשד.

סרטים: אוהב מאוד סרטי קאלט - "מופע הקולנוע של רוקי" שראיתי המון-המון פעמים, "קברט" עם ליזה מינלי, "רוז" על הזמרת ג'ניס ג'ופלין עם בט מידלר, ו"צלילי המוזיקה".

אמנות: עדי נס כמובן, משה גרשוני, סיצ'י גלעד, אוגו רודינונה, דגנית ברסט, ג'ילברט וג'ורג', וויליאם ואן גלודן שצילם נערים ביוון ובאיים בתנוחות ארוטיות כבר בתחילת המאה.

מחזות: "מלאכים באמריקה" של טוני קושנר, "עקומים" של מרטין שרמן.
אני חייב להמליץ גם על מחול - כלל יצירתם של עידו תדמור ושל ניר בן גל, אפילו שאין פה קטגוריה כזאת.

מוזיקה: קיי.די. לאנג – בגלל השילוב בין מוזיקת הקאנטרי השמרנית והמיושנת משהו לבין הטקסטים הלסביים הגאים, קורין אלאל – שטוב שהיא סוף סוף יצאה מהארון, אני מריעה לה גם כאמנית וגם כלסבית גאה ובטוחה שפתחה את דלת הארון לאמנים גדולים אחרים שייצאו מהארון בעקבותיה, ולאה שבת – אמנית מרגשת שמלווה אותי שנים ארוכות ותומכת בקהילה ובתנועה הפמיניסטית.

סרט: "אם הקירות יכלו לדבר 2" – סרט מקסים, הסרט הלסבי הכי חיובי שפגשתי, שעוסק בסוגיות שקרובות לחיינו כלסביות ופמיניסטיות. אהבתי את העיסוק בנושא הזיקנה בסרט.

ספרים: ספרי שירה של דנה אמיר, ספרים של שז – אני צרכנית של יצירתה גם בשל היותה לסבית וגם בשל היותה פמיניסטית והעיסוק שלה בתכנים כמו אלימות כלפי נשים וניצול מיני, "הלשון האבודה של העגורנים" – זה הספר הראשון שקראתי שבו אבא יוצא מהארון אל בנו ההומו, וזה הספר הראשון בכלל שקראתי עם יציאתי מהארון שלי.

מוזיקה: די.ג'יי דני טנגלייה - כי המוזיקה שלו סקסית ומגניבה, די.ג'יי טרנס פרקר - כי יש לו הרבה גרוב ונשמה והוא משלב דיסקו ולהיטים ישנים, הפט שופ בויז, איאן פולי – מוזיקאי ודי.ג'יי שעושה האוס, וקורין אלאל שאני מאוד אוהב.

סרטים: "ארוחה עירומה" של דייויד קרוננברג על פי ספרו של וויליאם ס. בורוז – כי זה סרט מורכב ודקדנטי ויש בו חיבור בין סמים, תיאורית קונספירציה, הומואיות ומוזרות.
"מי מפחד מוירג'יניה וולף" – גם בגלל הדיאלוגים הנהדרים וגם בגלל האייקונים אליזבט טיילור וריצ'רד ברטון.
"משהו יפה" – זה סרט מקסים על סיפור אהבה בין שני נערים, שביימה אשה.

ספרים: "קרל מברסט" ו"המדונה של הפרחים" של ז'אן ז'נה, אני אוהב את העולם שלו, החיים בשוליים, הדקדנס, הגיבורים האנטי-גיבורים, הנרקומנים והזונות והעולם האפלולי הזה שמאוד מרגש אותי. אני אוהב את יונה וולך האחת והיחידה - אניגמטית, מדויקת, מרגשת ופוגעת.

אמנות: אני אוהב את העבודות של רותי וזויה, את העבודות של אבנר בן-גל, של קרן רוסו, ואני אוהב גם שני צלמים שהצילומים שלהם קיטשיים ומקסימים – דייויד לה-שאפל שעושה הפקות צילום גדולות על גבול הפנטזיה, ואת הצילומים של פייר וז'יל – צילומים מתקתקים של גברים יפים, כמו סוכריות מתפוצצות, מרשמלו וצבע מאכל. וגם את האמנות של יוקו אונו.

מוזיקה: "חום שאתה מחפש" של לאה שבת – בגלל השיר "לא זוכרת איזה חורף היה יותר קר". ריקי גל – הדיסק שנקרא "ריקי גל", עם השיר "נערת רוק". "אבבא" – אמנם הם מזוהים יותר עם הומואים ופחות עם לסביות, אבל הם עושים שמח במסיבות והם מזכירים לי את הסרט האהוב עלי, "פריסילה מלכת המדבר", ואת "בנות פסיה" - שהם בגירסתם הראשונה היו אושיה הומו-לסבית. ברונסקי ביט – "The Age of Consent", כי השירים שלהם משדרים כאב (יש להם שיר על נער שיצא מהארון והמשפחה מנדה אותו), שינייד אוקונור – "The Lion and the Cobra".

סרטים: "משולש מצולם", "קשורות", "תלמה ולואיז" - כי יש משהו מאוד חזק בחיבור בין שתי הנשים האלה, למרות שהן לא לסביות, "הכל אודות אמא" של אלמודובר, סרט שמתמודד עם ההומוסקסואליות ולא מדחיק או מסתיר אותה, וכמובן "פריסליה מלכת המדבר".

ספרים: הכתיבה הישראלית ההומו-לסבית לא תמיד מדברת אלי, נראה לי שהרבה ספרים נמצאים על המדף לא בגלל איכות הכתיבה אלא בגלל הנושא. מעטים משתווים לספריה של ריטה מיי-בראון המעולה. שני ספרים שלה מומלצים מאוד – "סבך הפרי האסור" ו"להט באלבאמה". "שירים סאפיים" של אלזה גידלוו, "שבעה מהלכים" של קארול אנשו, "מידות שוות של חיבה" של דיוויד ליוויט.