חייך, הכל לטובה

רק כשאני חושב על הכותרת של היום הזה, "יום הנחמדות", נעשה לי לא נחמד. בדיוק כמו שמעירים לאדם שנכנס לאטרף של עצבים, "אל תתעצבן!", והוא רק מאדים ומתעצבן עוד יותר, כך גם לכיוון ההפוך. כשמצווים עלי להיות נחמד, אני הופך להיות הכול, רק לא נחמד. ובדרך כלל, יעידו עלי מכרי, אני אדם נחמד, באמת.

העמותה לקידום הנחמדות בעולם, ששמה לה למטרה להפוך את ישראל בפרט ואת האנושות בכלל לנעימה יותר, אינה שונה מכל כת אחרת. יש לה סמל של סמיילי עם כובע טמבל, אנשי יח"צ, פעילות ציבורית ואפילו יום בשנה שהשתלטה עליו בלי התרעה נחמדת, ועוד בשלהי הקיץ, כשמזג האוויר לא ממש נחמד.

בהנחה (מפרגנת משהו) שהעמותה אינה נאיבית או מנותקת מעולם המציאות, אנשיה אמורים לדעת שיום הנחמדות הזה לא יגביר את המודעות לנחמדות. שנות השישים הרי נגמרו כבר איפשהו באמצע הסבנטיז. אני מניח גם, שידוע להם שכדי להפיץ בהצלחה את תורת הנחמדות, כמו כל התורות והאידיאולוגיות הפופולריות, נחמדות אינה הדרך. את הכרזת יום נחמדות בינלאומי קשה לנתק מהמגוחכות הכללית שבעצם האקט, במיוחד בעידן בו כל מה שדורשים מאתנו במפורש, אנו מגיבים בלעשות ההפך.

בכלל, נחמדות לומדים מדוגמה אישית בסביבה הקרובה אליך, בוודאי שלא מתוך ציווי כללי של "היום תהיה נחמד". הרי דיברנו בסלולרי ביום החרמת הטלפונים הסלולריים, המעשנים שבינינו לא חדלו מלעשן ביום ללא עישון. וכשאני חושב על זה בא לי להצית סיגריה. הנה, הרגע הדלקתי אחת. בנחמדות כמובן, מבטיח לא לכבות אותה לאף אחד ברטוב של העין.

אני בעד נחמדות כדרך חיים, יחד עם זאת אני נגד הפיכתה לתורה וארגון. יצירת יום בינלאומי שכזה, ינציח את אי הנחמדות בשאר ימות השנה. רוצים להגביר את המודעות, בבקשה, פשוט תהיו נחמדים, בלי אלפי עותקים של חומרי הסברה, דיונים בבתי ספר, במועדוניות ובפורומים מסוגים שונים. תפתחו לאנשים את הדלת, תנו למכונית שלפניכם להשתלב בתנועה, חייכו יותר, תגידו תודה, סליחה ובבקשה, אבל לא כל דבר צריך להפוך לעמותה, או לתאריך בלוח השנה. בנקל אני מוצא 365 ימי מודעות שכאלה ל365 עמותות, שינהיגו כל יום בנפרד - יום ללא שחיתות, יום ללא אינטרנט, יום ללא קפה, יום ללא אוכל בכלל (יכול ללכת טוב עם כפרות), יום ללא טלוויזיה, יום ללא מכוניות – רגע, אני בטוח שחלק מהימים האלה כבר קיימים.

בכל מקרה, כשקובעים לנו בלוח השנה איך להתנהג, זה לא פשוט להתאים את עצמך. רק קו דק מבדיל בין נחמדות לצביעות, בין חיוך אמיתי לחיוך של כורח מאולץ. כך יכול יום הנחמדות להפןך בקלות ליום הצביעות הבינלאומי, יום של אי נעימות קולוסאלית. הרי אי אפשר להכריח בחורה ביומה הטרום וסתי להיות נחמדה, או אדם שקיבל בדואר דו"חות חנייה משנת 1980, או מילואימניק שקיבל צו גיוס להתנתקות, בוודאי הראל סקעת אחרי הגמר בניצנים לא חש בצורך להתנחמד ובטח שגם לא פרס בבחירות 95' או הזוג שילון כשגילו את אחוזי הרייטינג, ומה עם מפיקי משפחת קמיצ'לי בבוקר שאחרי ירידת הגרזן על תוכניתם, ומה בנוגע לתלמידי בית ספר, ביום האחרון של החופש הגדול? מה לעשות, יש ימים שבהם פשוט אי אפשר להיות נחמד, גם אם זה השלושים ואחת באוגוסט.