ספפה

סביר להניח שלמיעוט הפקוק היושב בעיר המיוזעת ובה בעת החיונית ביותר בארץ נראית "בטיפול" כתוסף מזון חיוני שהגוף אכול צבעי המאכל הטלנובליים רעב לו. אבל מעניין הרבה יותר מה תעשה הפנינה הטלוויזיונית הזאת עבור אותם המוני בית ישראל שלא יודעים טיפול פסיכולוגי מהו. אם בכלל. וחלילה לא נטען לרגע שמחוץ לתל אביב אין לפסיכולוגים פרנסה, אבל ללא ספק מדובר במחוז גיאוגרפי המכיל פסיכולוג על כל שלושה אנשים, אחת מהם רווקה נוירוטית. במרכז הסדרה, שמשודרת בהוט מדי ערב, ראובן, פסיכולוג כבן חמישים (אסי דיין שמתחכם לזמן ומזכיר עד כמה הוא מוכשר). בכל יום מגיע אל הקליניקה של ראובן מטופל אחר: איילת זורר בתפקיד המטופלת שמתאהבת בפסיכולוג שלה, ליאור אשכנזי בתפקיד טייס ח"א עם רגשות אשם מודחקים, מאיה מרון כספורטאית צעירה וככל הנראה גם התאבדותית ועלמה זק ורמי הויברגר שמגיעים לטיפול זוגי. ביום חמישי מגיע הפסיכולוג אל הפסיכולוגית שלו אותה מגלמת גילה אלמגור.

אין ברירה אלא לחזור על כל מה שדובר בו. "בטיפול" היא דרמה טלוויזיונית אמיצה וחדשנית. אמיצה על שום מה? על שום שמעיזה להישען על תסריט ועל משחק בלבד ולספק מינימום התרחשות פיזית בלוקיישן אחד שאינו משתנה, נטולת פירוטכניקה, תוספות שיער או מחשופים. הדרמה היומית החדשה מבית הגידול של חגי לוי כתובה נפלא, משוחקת עוד יותר ושומרת על עניין בניגוד לכל חוק טלוויזיוני שכתבו המאסטרים ארז טל דודו טופז ושאר הקולגות עם הסיגרים. "בטיפול" היא ההוכחה הכל כך חמקמקה שאפשר לעשות טלוויזיה מצוינת ומעניינת גם בלי כל החשודים המיידיים והבלונדינים.

גלריית השחקנים המאכלסת את "בטיפול" מציגה מפגן וירטואוזי מעורר השתאות של משחק. שתי החוליות החזקות הן מאיה מרון ואיילת זורר, שהטבעיות והאותנטיות של התנהלותן, מותירות תחושת מועקה קשה של הצצה אל תוך סדקיו הכואבים של אחר. "בטיפול" לא מקלה על צופיה ולא מרפה מהם גם אחרי הצפייה, וזה בדיוק מה שטלוויזיה אינטיליגנטית צריכה לעשות. גם בקטגוריית התסריט מתהדרת התוכנית במיטב בנינו: אסף ציפור (החמישיה הקאמרית, הבורגנים), הסופרת יעל הדיה וניר ברגמן שממשיך עם מאיה מרון איתה עבד ב"כנפיים שבורות", ומראה איך גם כאן אפשר לקיים את המושג "שחקנית של במאי" (ע"ע טרנטינו ואומה תורמן).

ואם לחזור לאמור בפסקת הפתיחה, הרי שיש ל"בטיפול" תפקיד, אולי אפילו שליחות. אולי לא מטעם יוצריה אבל מטעם כל המאמינים בחוליי הנפש. למרות הבאזז הגלובלי, הפרויידיזציה של התרבות ושל הסמול טוק, הרי שעדיין רבים לא מודעים לאפשרויות המגולמות בטיפול הפסיכולוגי ובכלל לאופציה שבסיוע. אם הצליחו אנשי "בטיפול" להבהיר לאמא אחת שהדיכאון של בתה הוא בעיה אמיתית, כמעט מוחשית, הדורשת טיפול הולם בדיוק כמו דלקת ריאות, הרי שכבר הצילו נפש אחת בישראל.