כבשים חולמות במנדרינית

129 דקות מאת הבמאי-תסריטאי-מפיק וונג קאר וואי הן חוויה שכל ניסיון ביקורת יעשה לה בהכרח עוול. האיש שניפק לעולם את "צ'אנג קינג אקספרס", "מצב רוח לאהבה" ועוד כמה וכמה יצירות מעניינות, מביא אל האקרנים את סרטו החדש בעל הניחוח העתידני, "2046".

הסיפור מתרחש בין 1966 ל-1969, ומתאר פרק בחייו של צ'ו (טוני ליונג), עיתונאי וסופר שמתפרנס מכתיבה לעיתונים, אבל מבלה את שאר זמנו בשוטטות לילית וברומנים סוערים. זיכרונות של אהבות שחווה בחייו רודפים את צ'ו, וגורמים לו להתאהב בסדרה של נשים, איתן הוא מבלה, אוהב ואחר כך עוזב (או נעזב). בנוסף, משולב בעלילה סיפור שכותב צ'ו, המתרחש בשנת 2046 ומדבר גם הוא, איך לא, על אהבה אבודה ובלתי ניתנת למימוש, כולל קטע בו בחור צעיר ויפהפה מתאהב באנדרואידית במהלך מסע מופלא ברכבת.

השפה הקולנועית של וונג קאר וואי אסתטית להחריד, כל שוט מושלם מקודמו, לעיתים באופן שמעורר חוסר נוחות. היופי לוקח חלק חשוב ומרכזי בסרט, גם כשהקומפוזיציה רחוקה מלייצר משהו סימטרי. האנשים של קאר וואי יפים, הכי יפים שיש, לבושים בקפדנות ומצולמים בזכוכית מגדלת. שוטים רבים יוצרים זווית מוזרה ואיטית של המציאות, כזאת המעניקה לה ממד של יופי קיצוני. נראה שקאר וואי ניסה ללכוד רגשות בעדשת המצלמה, ולעיתים הוא עושה את הבלתי ייאמן ומצליח. כך או כך, הסיפור החצי מעורפל יוצר מציאות בה האסתטיקה היא האמצעי העיקרי להעברת הרגשות, והנרטיב הולך לעיתים קרובות לאיבוד בתוך מבוך מעוצב של שוטים.

המוזיקה של שיגורה אומביאשי, האיש שהלחין את המוזיקה גם ל"מצב רוח לאהבה" עושה זאת שנית, והשילוב של עבודתו של אומביאשי עם מוזיקה נוספת של פייר רבן (המלחין המוערך של סרטי ריינר וורנר פסבינדר) עם הסגנון המדויק והאולטרה-מעוצב של קאר וואי, מציבים על המסך כמה מהרגעים היפים שידע הקולנוע הזר השנה. כל זאת מבלי להצטרך לסצנות וירטואוזיות ושחקנים שמקפצים בעל כורחם סביב גזעי במבוק ("ראו ערך "מחול הפגיונות" ומופעי ראווה אחרים).

אם "מצב רוח לאהבה" חיבר שני אנשים נבגדים, גבר ואישה שבני זוגם שוכבים זה עם זה, "2046" לוקח את מושג האהבה והאינטימיות הלאה, אל מחוזות הזיכרון והשכחה ואל מהותם של רגשות שעבר זמנם. חדר מספר 2046 שמבליח לרגע ב"מצב רוח לאהבה" מקבל זרקור והופך לכוכב של היצירה החדשה. אלא שב"2046", הספרות הן הרבה יותר ממספרו השרירותי של חדר במלון. הן המקום אליו מתנקזים הזיכרונות הרגשיים, מקום אליו אנשים מנסים להגיע, ומי שמצליח לא חוזר לעולם (על פי קאר וואי, בכל אופן).

טוני ליונג, השחקן שמגלם את דמותו של צ'ו, קטף את פרס השחקן בפסטיבל קאן 2000 עבור הופעתו בתפקיד הראשי ב"מצב רוח לאהבה". גם ב-"2046" הוא מפגין משחק מאופק ומשובח, ואת שלל ההבעות המאפיינות את הופעותיו. ז'אנג זי-יי, המוכרת מ"מחול הפיגיונות" ו"נמר דרקון" מועכת גם היא את המסך בנוכחותה ופניה המסותתות. המשחק המשובח, הצילום המעולה ושאר המרכיבים, הופכים את "2046" ליצירה המספקת מנה גדושה של אסתטיקה מזרח אסייתית, סיפור טוב וכמות נדיבה של רגש מצולם. כל הקודם זוכה.