אקסטרו הוט

מליסה אגייט אמנם קראה לאלבומה "Sentimentalist", אך במהלכו היא מבקשת לנטרל את האסוציאציות הדביקות והמתרפסות של המלה. ביצירת הביכורים האישית והניסיונית שלה היא מנתבת היטב את האמוציות ומשלבת בצורה נבונה בין כלים אקוסטיים (יוקללי, פעמונים, קלימבה, גיטרה) לתכנותי מחשב והקלטות שטח, ומצליחה להטיל את המאזין לאטמוספירה מוזיקלית פרטית ובלתי מוכרת.

המעטפת המוזיקלית של האלבום האינסטרומנטלי הקצר הזה חלומית ומהבהבת מאוד (האפקט מושג באמצעות גלי סינתי חמים-מרפדים ופריטות גיטרה נוגות), אך הגלעין שלו טעון מאוד וחסר שקט. אגייט אינה נופלת למלכודת השגרתיות של "תקליט לפטופ המבוסס על כלים חיים", ומתעקשת לשמור על הזהות ועל הצליל הראשוני של כלי ההקשה והגיטרות. היא מקפידה שלא לעקר את הכלים האקוסטיים, ומשתמשת בהם בצורה פראית וראשונית המשלימה היטב את הבעבועים האלקטרוניים ואת הסאונדים הצעצועיים שהיא מנפקת מן המחשב שלה. כך נותר המאזין דרוך באופן תמידי; גם אם רצועה מתחילה בפריטה סנטימנטלית מוכרת או בליין סינתי מהול בצקצוק גלמוד, סביר שהיא תתפתח לסערה מיקרוסקופית במנעד רגשי רחב.

אף שמדובר באלבום מאוד מוקפד ומודרני, הוא מדיף לפרקים טינופת בלוזית עתיקת יומין. אגייט לוקחת את הבלוז למקום סהרורי ואמביינטי במידה, ומתבלת אותו בחריקות אקראיות ובנקישות פרקט חמקמקות הצובעות את עננות הסאונד שלה בגוונים הקודרים הרלבנטיים.

כמו רבים מהתקליטים האחרים שיוצאים בלייבל הבריטי בעל הזיקה הסינמטית Type, גם "Sentimentalist" מתהדר במגע עתידני קשה ללפיתה ובאסתטיקה שברירית מהונדסת כהלכה. אגייט משחקת היטב עם הפגיעות המודעת שמטרתה לעורר אצל המאזין בראש ובראשונה את בלוטות העניין, ורק אחר-כך לפרוט על מיתרי לבו ולחצני הסימפטיה שלו. אם אהבתם את הפסטורליה הדיגיטלית של Mum האיסלנדיים, התחברתם לטלאי הסאונד המרחפים של קולין הצרפתייה או שאתם סתם בחיפוש אחר הזיה מוזיקלית טרייה - הרי שהגעתם לנחלה.

סאנסו_אקסטרו, "Sentimentalist" (יבוא, Type)