קלישאת הליצן העצוב, או בעדכון לימינו, הקומיקאי המדוכא, נראתה תמיד מתאימה לעידן אלתרמן, אחד הקומיקאים האהובים בארץ. גם כשהיה חזק בנונסנס, בין אם גילם את שמעון או את איציק, תמיד עסק באיזשהו מקום בילדים חורגים או ילדים בוכים. עכשיו אלתרמן מגיש לנו, בסרט התיעודי "נמוך", הצצה קטנה למקור העצבות. בעבודת הבימוי הראשונה שלו, הוא מבקש לספר ולתאר איך זה להיות נמוך בחברה שלנו והוא עושה זאת, מן הסתם, בעזרת הומור וחן רב.
הסרט עוקב אחר שני נערים מתבגרים המייחלים לפרץ גדילה ובינתיים מתמודדים עם הקשיים והמשמעויות של להיות נמוך מהממוצע. הוא משלב גם קריינות אישית של אלתרמן, ראיונות עם מומחים, הורים וגברים נמוכים, "מערכונים" מבוימים וקטעים מסרטי 8 מ"מ ביתיים. "נמוך" גם משכיל לתת במה למפורסמים כמו השר נתן שרנסקי, הצלם אלכס ליבק וסמלי המין (האלטרנטיביים יותר או פחות) הבדרן עפר שכטר והזמר ערן צור, היוצרים יחד את קבוצת התמיכה לילדים נמוכים לשעבר וגברים מאותגרים אנכית בהווה.
אלתרמן לא כופה בדיחות או מנסה להצחיק בכוח אלא משרטט בעדינות, ברגישות וקלילות את הדרמה. אבל זו אולי הבעיה המרכזית. נראה שאלתרמן (בהתבסס על התסריט שכתב יחד עם התסריטאי ומבקר הקולנוע יאיר רווה) רצה בעצם לעשות סרט דוקומנטרי הפונה במיוחד אל ילדים נמוכים בכדי לומר להם - אל תדאגו, אתם לא לבד, אלא בחברה טובה של אנשי תרבות בעלי השפעה. זה כואב עכשיו כשאתה ילד ואחר כך זה עובר.
אלתרמן עצמו אמר: "נמוך הוא הסרט שהכי חסר לי בגיל ההתבגרות, כנער הכי נמוך בכיתה שהרגיש בודד ואאוטסיידר. יכולתי רק לייחל לכך שמישהו יעשה סרט תיעודי על אנשים נמוכים מהממוצע. ויענה לי על אלפי שאלות, שייסרו ותסכלו אותי, אבל גם אולי עשו אותי את מי שאני..." וזה בהחלט ניכר בסרט, רק שיש בו משהו קצת כללי, לא טרגי ונעים, אולי נעים מדי.
הסרט מצליח להעביר את מצוקתם של שני הילדים ובאמת לגעת בלב, אך הוא לא מעביר ביקורת על החברה או דן ברצינות ובעומק בשאלות כגון האם הכרחי להעביר את הילד הנמוך טיפולים ארוכים וכואבים בהורמוני גדילה, או מה קורה אם הילד נשאר מתחת לקו עקומת ההתפתחות ה"נורמלית". הסרט לא נוגע, אפילו לא מזכיר, בעיית גובה רצינית יותר, כמו זו של גמדים (גם אם שאלת היחסיות של הגובה כן מוזכרת בו בדרך אחרת). הסרט כאילו מתחייב באיזשהו מקום שהבעיה תיפטר, וזה הרי לא תמיד כך.
"נמוך", סרט הביכורים המקסים והכובש של עידן אלתרמן, מתרכז בלתאר מה עובר על ילדים נמוכים ופחות מנסה לנהל דיון מעמיק, אבל הוא בעיקר שם לו למטרה לשלוח לילדים נמוכים מסר מעודד, ובהחלט עומד בה. טוב ומנחם לגלות שאתה לא לבד, שאת הדילמות, המכאובים והאובססיות לעתיד אתה חולק עם עוד אנשים, בעיקר אם הם חבורה של קומיקאים, זמרים וסמלי מין, ובסופו של דבר, מהסרט ייהנו ילדים באשר הם - מעל או מתחת לעקומת ההתפתחות.
נמוך וטוב: הדוקו המקסים והכובש של עידן אלתרמן
נטלי דובז'ן
7.9.2005 / 9:21