סופרמרקט

דיאנה עובדת בסופרמרקט השכונתי בשכונה של עופר, בירושלים. הוא הולך לסופר לפחות פעם בשבוע כדי להצטייד באוכל ומצרכים בסיסיים, אך מרגע שהוא מגלה אותה הוא מנסה להגיע לשם כמה שיותר. ערב אחד הוא אפילו חוכך בדעתו לשנות את שיטת הקניות שלו בסופר מקנייה שבועית לקנייה יומית. מלבד ריבוי ההזדמנויות לראות את דיאנה, הוא חשב, האוכל יהיה טרי יותר, כי בקנייה השבועית האוכל – פירות וירקות, חלב, נקניק וגבינות – כבר לא בשיאו לקראת סוף השבוע. מצד שני, קנייה יומית תבזבז זמן וכסף, וממילא דיאנה לא עובדת כל יום. הוא החליט לא לשנות את שיטת הקנייה השבועית, אלא לקפוץ בכל יום לסופר רק לקנות משהו קטן ולבדוק אם היא שם.

הוא אוהב את איך שהיא נראית ואיך שהיא מחייכת כשהיא מביאה לו מוצרים שהוא מבקש. הוא מתרשם מהשליטה שלה בסופר – רק כמה שבועות וכבר יודעת איפה כל דבר נמצא. יום אחד הוא בא לסופר עם חברו עוז. הם שואלים את דיאנה איפה הבירה. כשהיא מראה להם, ומחייכת, עוז אומר לעופר שהוא חושב שהיה משהו בחיוך שלה. מכאן העניינים מתקדמים מהר: למחרת הוא מעיז לדבר איתה. יש לה חבר, אבל היא חושבת שהיא כבר לא אוהבת אותו. היא אומרת לעופר שהיא אוהבת כשהוא בא לקנות בסופר. הוא מזמין אותה לארוחת צהריים. במהלך הארוחה היא מספרת לו על סיביר, והוא אומר לה שתעזוב כבר את החבר שלה. היא אומרת שהיא תעזוב אותו. למחרת דיאנה מתקשרת לעופר ואומרת שהיא עזבה את החבר. הוא לוקח אותה לבית שלו ומנשק אותה על הפה. היא רוצה לשכב איתו.
אבל באותו לילה חוטפים טרוריסטים את הסופרמרקט שבו עובדת דיאנה: הם פורצים אליו, מחברים חומר נפץ בכמויות גדולות עם שלט רחוק. הם תכננו לפוצץ את הכול בשעות השיא של הבוקר, אבל בבוקר הם מתחרטים (אחד מחברי החוליה עבד פעם בסופר), מתקשרים למנהל הסופר, מסבירים לו את המצב ודורשים כופר. "על מה אתם מדברים?" הוא שואל אותם. הוא לא מתייחס ברצינות, אך הוא מסיים במהירות את ארוחת הבוקר ונוסע לסופר.

בכניסה לסופר יש שלטים שמזהירים על פצצות. העובדים לא מוכנים להיכנס. המנהל מבין שזה רציני ומתקשר למשטרה. המשטרה ומכבי האש מגיעים תוך דקות ספורות באורות מנצנצים ומכשירי קשר מטרטרים. מתברר שבמקום יש אוכל בשווי של שני מיליון שקלים. כל דקה שעוברת עולה להנהלה הרבה כסף. מצלמות טלוויזיה מגיעות למקום. מפקח המשטרה אומר לכתב הטלוויזיה שאזרחי המדינה חייבים להמשיך לקנות בסופרמרקטים כדי לא לתת פרס לטרור.

דיאנה ועופר לא ישנו הרבה באותו הלילה. זה היה לילה מלא אהבה והתרגשות, וגם הבוקר. הם אכלו ארוחת בוקר (עופר קנה קרואסונים ומיץ תפוזים בסופר בערב הקודם) בעירום, ואז התלבשו ועופר אמר שהוא רוצה ללוות אותה לעבודה.

הם שמעו את הסירנות ואז עברו את פינת הרחוב וראו את האורות מהבהבים על גגות ניידות המשטרה ומשאיות כיבוי האש. "מה זה?" שאל עופר, ודיאנה הניחה את ידה על פיה בתדהמה ומלמלה לעצמה משהו ברוסית. דמעות החלו לזלוג מעיניה. "מה זה? מה קרה?" היא הביטה בו בעיניים פראיות. "מה קרה, דיאנה?" חזר עופר. קולות לא ברורים בקעו ממגאפונים של המשטרה. המנהל של דיאנה עמד ליד אחת הניידות ודיבר עם המפקח.

"אני מפחדת שאנדריי עשה משהו נורא בגלל שעזבתי אותו," היא אמרה בסוף, בקול חלש וריסים מושפלות. "אנדריי?" אמר עופר, חיבק אותה והביט מעבר לכתפה בהתרחשות.

המטענים פורקו על ידי חבלנים מהמשטרה ומהנדסה קרבית לאחר כמה שעות. המחבלים שהניחו אותם נתפסו. דיאנה חזרה לאנדריי אחרי שלושה שבועות. עופר עבר לקנות במכולת השכונתית. הוא אמר שיותר בטוח לקנות שם, וגם יותר נעים, וזה עוזר לעסקים מקומיים.