חברים יש רק בטיוב

"כמה שירים עוד אפשר לכתוב על אמריקה?" שאל רמי פורטיס בשיר רוק ידוע. לא הרבה, עושה רושם, ואת אחד הטובים מביניהם תוכלו למצוא בספקיומן, ספק רומן, ספק אסופת מאמרים עיתונאיים שנונים ומבריקים שכתב העיתונאי הבריטי טובי יאנג. חלמתם על עתיד ורוד באל.אי? יצאתן לבר חדש ברוטשילד והרגשתן כמו קרי ברדשו? כשפרנק סינטרה שר "ניו-יורק ניו-יורק" רעד לכם משהו בלב? אין ספק, "איך לאבד חברים ולהרחיק אנשים" הוא בדיוק מה שאתם צריכים לקרוא כדי להאדיר עוד יותר את החלום האמריקאי שלכם, אבל אחר כך גם להתעורר ממנו בלי למצוא את עצמכם בהפגנה של אנרכיסטים נגד הגדר. בקיצור, ספרו המצוין של יאנג הוא המדריך האולטימטיבי לשפיות אירו-צנטרית בעידן שלטון הרשע בעולם של ג'ורג' בוש.

יאנג, כאמור עיתונאי בן הממלכה המאוחדת, מחליט להתנכר למסורת האינטלקטואלית של משפחתו, וללימודי הפילוסופיה שלו באוקספורד, ולהתמסר כל כולו להערצת סלבריטאים משועשעת. לשם כך, הוא מפעיל את קשריו (נודניק מדופלם, יאנג, שלא לומר קרצייה), ומתברג למשרת כתב במגזין "וניטי-פייר" הניו יורקי. יאנג, כסטינג לפניו, הוא כעת איש אנגלי בניו יורק, וככזה הוא ממצה את מירב הפוטנציאל ההומוריסטי שטומנת בחובה העיר, פוטנציאל שאף אמריקאי, כמובן, לא יבין. תוכלו לפגוש את יאנג שלנו, למשל, מזמין חשפנית למשרדי העיתון בשיא עידן הפוליטיקלי קורקט, לא מפנה את מקומו במעלית לאנה וינטון, עורכת "ווג", רב על שיחה בטלפון ציבורי עם דיאנה רוס במסיבת אוסקר, ועוד כהנה וכהנה הרפתקאות מרנינות על חשבון, איך לומר, רצינותם המטופשת של האמריקאים. יחד עם זאת, בכל התקריות הללו יאנג לא מוותר על הקנאה במה שנראה, לפחות ממבט ראשון, כחיוניות ובריאות ששמורה רק לבני העולם החדש.

וזהו, כנראה, הקסם של הספר. "איך לאבד חברים ולהרחיק אנשים" הוא בעצם סיפור על יחסי אהבה- שנאה של בן אליטה בריטית לתרבות ההמונים האמריקאית. בתמימותו, יאנג מתחיל את עבודתו העיתונאית באמריקה כשהוא בטוח שהוא יוכל לשמר איזו נקודת הסתכלות ביקורתית, מבלי לוותר על הנאתו מהפתיחות, הדוגמניות ותאי השירותים המעוצבים של התפוח הגדול. הוא סבור שככל שמנגנוני הקשרים הציניים בין בעלי ההון של התקשורת, הסלבריטאים, היחצ"נים והעיתונאים יהיו נהירים לו, ככה הוא יוכל לעשות יותר צחוקים. בקיצור, כשיאנג מתחיל לעבוד בניו יורק באמצע שנות התשעים הוא בטוח שהוא הבריטי המגניב בעולם. אלא שאת המגניבות הבריטית הזאת, ובעיקר, את חוש ההומור, אף אחד באמריקה לא יודע, ולא רוצה, לאכול.

לאחר שהוא מפוטר מה"וניטי-פייר", ואחרי שהוא מגלה שעל אף אישה בניו יורק לא עושה רושם התואר "לורד" על כרטיס האשראי שלו אם לכרטיס אין כיסוי, מחליט יאנג לערוך חשבון נפש. או אז מקבל הספר, שהיה מנוהל כיומן עיתונאי משועשע, תפנית פסיכולוגיסטית חדה, ודמויות הוריו חמוצי הסבר עולות מאדים נשכחים של כוסות תה עם חלב. נתמך בהוגים של פילוסופיה פוליטית כטוקוויל, ובניסיונו המר, הוא מוקיע את האמריקאים, נכון, זה לא חדש, כצבועים, נבובים, וחסרי נשמה. את סיומו של המהלך הוא חותם במציאת נערה בריטית שנונה, לה הוא מציע נישואין עם השיבה למולדת. אמריקה, לאחר הקריאה בספר המתוק והמבריק הזה, מעולם לא נראתה כל כך מיותרת, ובלונדון, מרוב שהייאוש נעשה נוח, נהיה ממש כייף.

טובי יאנג, "איך לאבד חברים ולהרחיק אנשים" (מודן)