אי-אפשר לכתוב ביקורת על ה-Clientele בלי שהמבקר יזכיר בפסקה הראשונה את הטעם המוזיקלי של הוריו ואת ההשפעות המוזיקליות שספג בבית כילד קטן.
זה מובן, כי ה-Clientele נשמעים יותר סיקסטיז מאשר הרצח של JFK, ואלבומם החדש והשלישי, "Strange Geometry", ממשיך את קו הרטרו השמרני בדיוק באותו אופן: פולק-פופ של חלומות. מוזיקה שכיף להתמתח איתה מול הזריחה ולפהק איתה בפני השקיעה, שצפויה להקסים כל אחד, ושנשמעת נוסטלגית גם לאנשים שנולדו 20 שנה אחרי שנות השישים.
השלישייה הזו גדלה בהמפשייר, התמקמה בלונדון, ולא הפסיקה לרגע לפנטז על החוף המערבי של ארצות הברית. עם השפעות חזקות ומוצהרות של Galaxie 500, וקצת פחות מוצהרות של בריאן ווילסון ובל אנד סבסטיאן, המוזיקה של הקליינטל אוורירית ופסטורלית גם כשהיא מדברת על אהבה נכזבת ומיאוס מחיי היום-יום.
הסינגל, "Since K Got Over Me", מספר על השוק המוכר שמגיע ברגע שאקסית מתגברת עלינו בעזרת מלודיה מתוקה ופשוטה, ו-"Losing Haringey" מזכיר את שירי הדיבורים המקסימים של בל אנד סבסטיאן. שאר השירים באלבום נשמעים כמעט כמו החומרים הישנים יותר של ה-Clientele, וצריך אוזן דקדקנית בצורה מגוחכת בכדי להבחין בהבדלים. אם שמעתם את הישנים, ואתם כבר יודעים את כל המילים, אז אתם כבר יודעים שכדאי שתרוצו לקנות, ואם לא, פשוט שימו את ידכם על האלבום הראשון של Clientele שתראו. לא תתאכזבו.
הקליינטל, "Strange Geometry" (יבוא, Pointy/Merge)
יותר סיקסטיז מ-JFK
אלון עוזיאל
7.9.2005 / 9:12