עמיקם תורן

איזו מוזיקה שמעת בזמן שעבדת על התערוכה?

כשאני עובד, אני לא שומע מוזיקה בכלל. אם אשמע מוזיקה במהלך העבודה, אפספס את המוזיקליות של העבודה עצמה. אני צריך ריכוז מלא כשאני עובד. בעיקרו של דבר, אני שומע מוזיקה קלאסית, ג'אז וגם רוק, מהרולינג סטונס ועד הקלאש. מכיוון שאני מאזין הרבה למוזיקה, אני מניח שהיא משפיעה על היצירה שלי, אבל אני לא מודע להשפעה במהלך העבודה הרציפה שלי.

מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?

ודאי לא טלוויזיה, אני לא סובל את המכשיר. סרטים וספרים מזינים אותי באותה מידה, אני מאוד אוהב קולנוע וקריאה. יש תפישות כלליות שמשפיעות עליי, סופרים שהתפישה שלהם כל כך מדהימה - כמו ז'ורז' פרק, ברנאר וגרטרוד שטיין. התפישה המוחצנת שלהם היא האמנות. הם ממציאים את הספרות מחדש; מפרקים אותה ובונים מחדש את אפשרויות הספרות במקום לקבל את הרוטינה. הם בונים אפשרות חדשה לגמרי בנתוני התרבות הקיימת. זה הניסיון שגם אני מנסה לעבור באמנות. אין לי עניין ביצירת משהו יפה.

מה היית משנה ברחוב מגוריך?

אני גר ברחוב Greatorex במזרח לונדון, ליד בריקליין. הייתי מעדיף שלא יבנו בו כל כך הרבה ויהרסו בניינים ישנים. אבל הרחוב חביב עליי - שקט וכל כך קרוב למרכז העניינים.

למי היית מכניס מכות?

לא הייתי מכניס מכות לאיש ביומיום. אני חושב שהאנשים שמעצבנים אותי במיוחד הם הימניים הדתיים הקיצוניים מכל הסוגים. הם מסוגלים להביא אותי למצב של אלימות מדומיינת.

מה ההתמכרות שלך?

העבודה שלי מעסיקה אותי בלי סוף. זה ככה כבר שנים, מתחילת שנות העשרים לחיי.

את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?

חברים טובים וחברות טובות, אני נהנה בחברתם.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

חבל לי שהוריי לא זכו לראות את התערוכה הראשונה שלי בארץ, זה קצת כואב. חוץ מזה, יש לי תחושה שהתערוכה פתוחה ונגישה לכל אחד שמוכן להתאמץ.

איזה מכשיר חשמלי מפחיד אותך?

המפסק. מבין כל האלמנטים החשמליים, איתו יש לי את הקשר הרציף ביותר. אני לא יודע בדיוק איך עובד החשמל, אז יש לי פרנויה ממה שיקרה כשאלחץ עליו. זו לא פרנויה רצינית, אני מחייך כשאני חושב עליה.

"על פי רוב אני אמן שעובד על תהליכים", אומר עמיקם תורן (60), אמן ישראלי שחי בלונדון. בתערוכתו החדשה בגלריה נגא הוא חורג ממנהגו ומציג פסל מרכזי שנולד, רובו ככולו, כדימוי מוגמר במוחו הקודח. גם "תוכנית ב'", התערוכה החדשה בגלריה נגא היא דימוי יוצא דופן בקריירה של עמיקם תורן. לאחר קריירה שנמשכת כמעט 40 שנה, זו תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה מוכרת בישראל. עד היום, עבודותיו הוצגו בישראל בתערוכות קבוצתיות של נעמי אביב בקלישר, בביאנלה הפיסולית בעין הוד ובארט פוקוס שנערכה ב-1999.

תורן, ירושלמי במקור, למד בגיל 15 ציור אצל פרץ הסה בתל אביב וזו היתה גם הפעם האחרונה שפגש בחינוך פורמלי. בגיל 17 החל לעבוד כתפאורן ובגיל 21 מצא עצמו בלונדון; חולם להיות אמן. הוא החל לצעוד בנבכי האמנות הקונספטואלית ובגיל 26 הציג לראשונה תערוכת יחיד בגלריה לונדונית – Annely Juda Fine Art שמה. תורן הספיק לתקוע יתד במרכז פומפידו, מוזיאון מלמה בשבדיה, גלריה אנתוני ריינולדס (שגם מייצגת אותו בלונדון) וגבריאל מוברי (במייצגת אותו בפריז). הוא הספיק ללמד גם בגולדסמיתס, סלייד ורדינג.

ב"תוכנית ב'" הוא מציג עבודות מתוך ארבע סדרות; על הראשונה החל לעבוד בשנת 89' ועל המאוחרות החל לעבוד בשנת 2000. אחת הסדרות, "המכון לאינסומניה", מוצגת כאן לראשונה. אפשר להביט בתערוכה כמעין מיני-רטרוספקטיבה של אמן שנמצא בתהליך עבודה מתמשך, שלא עוצר לרגע. גם הסדרות עצמן מתכתבות זו עם זו, בשוחחן על תהליך היצירה והאדם שעומד מאחוריו. יחדיו הן מרכיבות מבט כולל, משועשע לפרקים, בחלל העבודה (הקונקרטי והמדומיין) של האמן.

הפסל המרכזי – כאמור, "תוכנית ב'" – מורכב מצורה גיאומטרית תלת מימדית הבנויה מ-1500 פסלוני עץ, שנאספו בקפדנות ברחבי העולם וגולפו כך שאף פסל לא יהיה דומה למשנהו. מול יצירה זו, ניצב העיסוק בה, "המכון לאינסומניה", סדרת רישומים שנעשתה באישון ליל, תוך התבוננות בפסל קורם עור וגידים. "עננים במכנסיים" מציגה חמישה סרבלי ציירים ממוסמרים לקיר, כשמכנס אחד בהם פרום. הסרבלים, אחד מכלי העבודה הבסיסיים של האמן, הופכים לקנבס.

הסדרה האחרונה, "ציורי פנאי", מפנה אצבע רדי-מייד מלגלגת אל עבר התחביב הבורגני מכל בעולם האמנות – ציורי נוף ופורטרט, שלווים ורגועים של ציירים חובבים. תורן רכש ציורים שכאלה בשווקים ובחנויות עתיקות והתערב בהם על ידי פירוק והרכבה מחדש. על קו האופק שלהם הוא מדביק אותיות שחתך מתוך גוף הציור, ומרכיב משפטים שמצא בחיי היומיום. מתוך השילוב של מחשבה קיימת על יצירה שאופייה המוכתב הוא קלישאתי מראש, הוא מצליח ליצור יצירה חדשה, שבהיותה תלויה על הקיר, כמו משלימה את חלל העבודה של האמן אליו נכנסים ברגע שנכנסים לנגא.