אייס אוף בייס, All that She Wants

לא מזמן חבר שלי המציא משחק חברה שנקרא "קליפים גרועים לשירים טובים, וקליפים טובים לשירים גרועים" (אני מניח שהחוקים מובנים). לקטגוריה הראשונה, למשל, יכולים להיכנס כמעט כל הקליפים של הפיקסיז, ובייחוד "וולוריה", כנראה הקליפ המחריד של כל הזמנים ולשניה, שהיא קצת מורכבת יותר, אפשר להכניס קליפים של סאם 41 (שהם בהקשר הזה הנגטיב המוחלט של הפיקסיז – שירים מזעזעים עם קליפים מבריקים).

השעשוע הזה הוליד משחק המשך – "שירי נפל של להקות טובות, ושירים פיצוץ של להקות מזעזעות". לקבוצה הראשונה, ואני לא הולך להתחיל כאן מחדש את סאגת "סטיירווי טו הבן", הייתי מכניס את "שייני האפי פיפל" של אר.אי.אם, או "ניו יורק סיטי בוי" של הפט שופ בויז. בעוונתי הרבים, והאמינו לי כי רבים הם, השיר הראשון שהייתי כולל בזו השניה הוא לא אחר מ"All That She Wants" של אייס אוף בייס (אגב, תרגום שמם הרשמי הוא אס של בסיס, ולא אס של בס שנשמע קצת יותר קולי).

הרכב הפופ השבדי הזה הפציע בשנת 1992 עם להיט במשקל בינוני שנקרא "גלגל המזלות" (נשמע קצת מזרחי, לא?), וזכה להצלחה בעיקר בגבולות סקנדינביה, שזו דרך אלגנטית מאוד לתאר כישלון בינלאומי. שנה מאוחר יותר, בתחילת 1993, הוציא ההרכב הזה את הסינגל השני שלו, השיר בו עסקינן, והצליח הרבה מעבר למשוער. בתחילה השיר היה להיט עצום באירופה, עם תמיכה מסיבית מצד MTV ועופר נחשון, אולם השינוי האמיתי הגיע כחצי שנה מאוחר יותר, כאשר "All That She Wants" הפך ללהיט ענק גם בארה"ב, מה שהיה קצת משונה, היות ולאמריקאים מעולם לא היתה חיבה יתרה ליורופופ קליל.

הצלחת השיר הפכה את אייס אוף בייס לשוס של הפופ העולמי באותה תקופה (וכמובן להשוואות מופרכות ובלתי נמנעות לאבבא), עם שרשרת להיטים גלקטיים שכללה גם חידוש ל"Don’t Turn Around" של להקת הרגאיי אסוואד ו"The Sign", שהוא פופ כל כך נחות, שלעומתו אפילו ווסטלייף נשמעים כמו ניו אורדר.

הצלחתו של השיר היתה כה עצומה, עד שהוא נכלל באחד מפרקי העונה הראשונה של "סאות פארק", כאשר הילדים מוצאים אדם שקפא, והמדען העירוני עוזר לו להסתגל בעזרת שירים פופולריים מהתקופה בה קפא.

אז מה יש בו ב"All that She Wants", שהופך אותו גם 12 שנה אחרי לרינגטון פופולרי (או לפחות לזה של החברה האחרונה שלי)? התשובה לשאלה נעוצה במבט בעל פרספקטיבה, בדיוק כמו במבט התמים, החף מדעות קדומות על יורופופ, שליווה את השיר עם יציאתו. נתחיל מהמקצב הדאבי (כן דאבי), שיש לו, עם נגיעות קלידים עדינות וליין מלודי ממסטל שעוטף את הפתיחה והזכיר לי בשמיעה הראשונה, אני קצת מתבייש לומר, את סנט אטיין (ואם זה נשמע לכם מופרך, אתם מוזמנים למקסס אותו עם "Only Love Can Break Your Heart") . אחריה מגיע המשפט החוזר "היא חיה חיים בודדים", שאליו כולנו יכולים להתחבר, ומוביל לבית הראשון, המלנכולי, המספר את סיפורה של עלמת חמד שאינה עסוקה בעבודה, אלא בבטלה, כשהיא שכובה על החוף, תופסת צבע, והיזהר לך בחור, כי בקרוב היא עומדת לתפוס אותך.

אולם אחרי חוסר המחויבות שניכר מן הבית, מגיע הפזמון המסחרר בעל המלודיה המנצחת וההפקה המינימליסטית שמדגיש את הדאביות של השיר, ומפתיע את המאזין: אותה בחורה לא רוצה כלום, מלבד תינוק, ואחרי שתשיג את מבוקשה, היא תסתלק למחרת בבוקר. כאן מתבהר נושאו החשוב של השיר – מדובר בשיר עם סוגיה פמיניסטית ומשפטית מדרגה ראשונה בדמות גניבת זרע. אחרי מספר פזמונים, מגיע הבית השני, שהוא בכלל הסי-פארט של השיר, ובו נשאר אך ורק מקצב התופים והזמרת ג'ני ברגרן (כוסית מינוס) מבצעת ראפ עילג, אך כובש. מכאן חוזר הפזמון המנצח עד לסופו של השיר ומשאיר את המאזין עם פאתוס פופי אורגזמי.

טריוויה לא חשובה – אחד מחברי ההרכב היה חבר בעברו בארגון ניאו נאצי, מה שגרם להחרמת אייס אוף בייס בתכנית "זה קורה" בצה"ל 2 (או שאולי היה זה רק נסיון לבדל את התוכנית בהשוואה למתחרה, עופר נחשון, שטחן את הלהקה ללא הפסק?)