האסירון העליון

ב"משחק מכור" יש איזו מן פינה בה מוזמן לאולפן איש ציבור (יוסי ביילין, ג'ודי מוזס, אצטרה אצטרה) ומקבל הזדמנות לומר למאן דהוא שהוא בוחר "את כל האמת בפנים". ואם לומר את כל האמת בפנים, לא ברורה לי נחיצותה של פינה זו. ראשית, הדברים אינם נאמרים לאותו מאן דהוא בפנים, אלא רק בפנים של תמונתו של מאן דהוא. אבל מעבר לכך - אינני מבין מדוע אנחנו צריכים למהול את הנחייתה המופתית של עינב גלילי, את יציאותיו המושחזות של ליאור שליין ואת המימיקה הקורעת של גורי, במשפטי תוכחה של זן של אנשים בעלי כשרון קומי קלוש, והנעדרים כל יכולת לצחוק על עצמם, מצרך הכרחי ברקיחת סאטירה, אותו מוצר עליו "משחק מכור" אמונה. אולי, כמו שכל אירוע רציני מתהדר בכמה אתנחתות קומיות, מרגישה משחק מכור צורך להתהדר באתנחתות רציניות.

והשבוע קיבלנו את רני רהב, שילוב קטלני של עמרי שרון ומיקי בוגנים, שלא ברור איך (אבל עם עובדות לא מתווכחים) שולט ללא עוררין ב"עולם יחסי הציבור" (והרי מדובר בעולם ומלואו. שלא לומר, פלנטה). הישיר מר רהב מבט אל תמונתו של ג'ורג' בוש והכריז, שכשראה את המראות מניו אורלינס, הרגיש כל כך גאה להיות ישראלי כי "פה יש אנשים נפלאים שמושיטים עזרה. לנו זה לא היה קורה".

ואם תרים אתם אחר אלמנט ציני, או איזו קריצה חבויה, תשכחו מזה – האנשים ש"אומרים את האמת בפנים" אינם מחבבים סרקזם, ולכן הם אינם מזהים אותו גם כשהם מגלמים אותו בעצמם. שהרי זהו אותו רני רהב שייחצן את נושאת דגלם של "האנשים הנפלאים", שרי אריסון, כשזו הושיטה עזרה ל-900 עובדים ופיטרה אותם מבנק הפועלים, שאך שנה לאחר מכן רשם רווח נקי של 2 מיליארד שקל בלבד, והוא גם זה שכינה את שלי יחימוביץ' בשיא הרצינות "אשה רעה!". הייתי אומר שזהו מהלך ציני, אבל כאמור – ציניות ורני רהב לא חברים. רני רהב ושרי אריסון דווקא כן. וכל זה, כמובן, לא מפריע לרהב לציין שישראל היא "מדינה נפלאה" וכדוגמא הוא טוען שהוא "מת על תל אביב, אין על העיר הזאת וחיי הלילה שלה". ואם לא הבנתם: אין כמו ללגום קיר רויאל על הבר בבראסרי!

היתה זו, אם נגדיר נכונה, הופעה מבאישה במיוחד של האלפיון העליון, המנסה כביכול לטפוח לציבור על השכם (שהרי מי הם אותם אנשים נפלאים? אנחנו!), אבל בעצם מביא לעצמו כאפה למוח. בדבר אחד אפשר להתנחם: ככל שהמשיך רהב, כך הלך והתרחב הפער בין מה שרצה לבין מה שלבסוף יצא, עד שהגיע למרחק הקריטי ממנו הופך פער ממוזר לקומי. והרי אנחנו, להזכירכם, בתכנית סאטירה.

סיפור פרישתו של אהוד ברק מהמרוץ לראשות העבודה אמנם שייך לשבוע שעבר, אבל הרגע הטלוויזיוני בו הכריז במהלך כינוס מרכז המפלגה השבוע כי "אני, אהוד ברק, מסיר את מועמדותי וקורא לכולם להתייצב מאחורי מועמדתו של שמעון" הוא ללא ספק אתנחתא קומית באירוע רציני עד נמנום. שהרי עוד מימי המן הרשע וסצינת "ככה יעשה לאיש" – אלו הם הרגעים שניתן להתמוגג עליהם בפוליטיקה: אדם מודיע על תמיכתו באדם אחר, שאי שם בעבר ניסה לחסל (פוליטית, פוליטית), או סתם הציע לו להיות השר לפיתוח אזורי.

וכמובן שיש לברק הסברים נאצלים לפרישתו: מפקד החברים אינו ראוי, ויותר מכך – הוא מבין שהעם, לאור כישלונו כראש ממשלה, מצפה ממנו, כדבריו, "לעשות עבודות רס"ר", בטרם ייתן לו לשוב לתפקיד. והנה, הוא - הרמטכ"ל, גיבור "סבנה" - מתייצב כחפ"ש בסרבל טיסה ואומר "לפקודתכם". אולם ברור לכל שהטפיחה הזו על שכמו של "שמעון" אינה אלא כאפה, כי כל מאן דבעי בעל לבן בעיניים יודע שברק עשה זאת כי הוא בטוח בתבוסתו, וגם כי, בינינו, הניצחון אינו מגלם דבר מלבד להיות ראשה של סיעה רופסת באופוזיציה גם בבחירות הבאות. ואף על פי כן, עומד ברק על הפודיום ומצהיר בשיא הרצינות, כאילו אין טיפה של סרקזם בהצעתו, או כאילו אנחנו מטומטמים מדי מכדי להבין זאת. או במלים אחרות: היתה זו גירסה פוליטית של הופעה מבאישה במיוחד של האלפיון העליון.

ואם כבר בהופעות מבאישות עסקינן, הרי אי אפשר לפסוח על פני "טקס אנשי שנה" של קשת, שעיקרו היה הכתרתם של כוכבי קשת ("ארץ נהדרת", שירי מימון) ככוכבי המדינה. שנאמר: במדינת הקשתים רעש מהומה. ואין ספק בכלל שרגע השיא היה הכתרתו של עזאם עזאם כ"קאמבק השנה", משל היתה חזרתו מהכלא המצרי מהלך יחצני מבריק של רני רהב. וכשהוא עמד על הבמה, וכקריצה למריאנו אמר "יש לנו ארץ נהדרת", לא ידעתי אם מדובר באתנחתא קומית באירוע רציני, או אתנחתא רצינית באירוע קומי. אם כי את משמעות הדברים יש לומר בבירור, ללא שמץ של ציניות: אנחנו העם הנבחר - לא רק שחילצנו אזרח מהכלא המצרי אחרי 2500 ומשהו ימים – אלא גם עשינו את זה למרות שהוא ערבי! והנה אנחנו נותנים לו עכשיו את הכבוד לשעשע אותנו שוב ולהגיד "אני מודה, מודה, מודה". איזו ארץ נהדרת! והלוואי שהיה מדובר בטפיחה עצמית על השכם (שכן מי הם האנשים הנפלאים שבחרו אותו לתפקיד הרם והמכובד? אנחנו!), אלא שההגדרה הקולעת יותר היא אוננות. עם שלם משפיל אדם בשביל אורגזמה עצמית של אשליית הנאורות. או במלים אחרות: ככה יעשה לדרוזי אשר עמישראל חפץ ביקרו.