"מה שקרה", אלבומו השני (בהחלט) של בן ארצי, נמשך כמעט כשעה והוא גדוש ב- 15 שירים מלאי רגש אמיתי. ארצי מספק טקסטים ישירים, ילדותיים ונאיביים. תמימים לא רק באופן בו הם נקלטים אלא גם באופן בו הם נכתבו. מתלבש כמו מבוגר, שואב השראה ממקורות מקומיים, ג'וניור מנסה ליצור במסגרת הישראליות. הוא מלחין על קלידים, מאקורד לאקורד, אבל הלחנים ברובם לא טובים, לא מצליחים ליצור רצף בין שורה לשורה, בית לפזמון. התוצאה אינה עקבית.
וגם צפויה מראש ברוב המקרים. הכל מוביל לפגישה מחודשת עם אותו קול רועד, אותו ילד צפוני רגיש וחמוד. ורגיש, כמובן. זה הרבה אבל לא מספיק. ארצי מנתב את סערת הרגשות שלו למקום לא מעוצב, לא מוגדר מספיק. השירים נולדו בטרם עת. מגוון הרגשות (כמו שאפשר לראות ב"רכבת משונה") מהווה בסופו של דבר פוטנציאל כלשהו.
אולם שוב, נדמה כי הכל בטרם עת, והכל צפוי. כך זה נראה, כאשר לעולם שתי המילים האחרונות בשורה השנייה יביאו לעלייה שתשבור את קולו של ארצי (או לחלופין, תזמן קול שני). וכך זה נראה כשהשירים ממשיכים לחגוג את הבוסר, ונשמעים כמו של להקת ילדים יצירתיים מאוד בכיתה בחטיבת הביניים.
ההפקה המוזיקלית, שעליה אחראי טל שגב, לא רעה. היא צעירה (במסגרת הז'אנר), חוטאת לעתים ברמיזה אגבית לרוקנרול, וכשהיא מוצלחת, היא מיטיבה להסתיר את חסרונותיו של האיש המרכזי, שעדיין, מכיוון שמדובר ב"דיסק של זמר", זוכה לווליום חזק מדי שמגמד את כל הערוצים האחרים.
הדיסק הזה כמובן יילך טוב אצל ילדים, ובעיקר ילדות. אפילו שהטקסטים כבר נועזים, ומדברים על לגור בדירה שכורה, ומין, וגם על "לעשות ביד" פעם אחת. זה הקהל שלו, ובצדק. אני לרגע לא מפקפק בכנות של ארצי. אני לא חושב שהוא מתאים את עצמו מלאכותית לנעשה בין דפי "מעריב לנוער". אני חושב שהוא מנוי.
עושה ביד עם "על בנים ועל בנות"
24.6.2001 / 9:24