הלך הרויאל נשאר הצ'יז

משום מה ה"מרכיב הסודי" בז'אנר קומדיה הפופולרית, כבר די הרבה זמן, הוא צמדים. בניגוד אולי לגרייניק ואלתרמן, תומר ותומש, אלי ומריאנו ואסי וגורי שלנו, לאותה מגמה בסרטים אמריקאים, נוסף האפיון של שני הטיפוסים ההפוכים, כמו ב"48 שעות", "שעת שיא", "מפרקים את הבית", "נשק קטלני" (2 והלאה) והסרט ההוא עם דניס רודמן וואן דאם, שהוא אולי הכי מצחיק מכולם. המצבים הקומיים אליהם אפשר להגיע מנקודת מוצא של הבדלי תרבויות, הם אינסופיים - קארטיסט והאמיש, ראפר וניאו נאצי, צ'אק נוריס וזאב רווח - לא נראה שזה הולך להיגמר בקרוב.

את "גבר גבר", ביים לס מייפילד, שעשה גם את "הפרופסור המפוזר" עם רובין וויליאמס, "הנוכל המבריק" עם מרטין לורנס ואת "נס ברחוב 34". יכול להיות ש"קומדיות צמדים", היא דרך טובה לבמאים להתקדם בהוליווד, הלא אחרי שברט רטנר עשה את "שעת שיא" אחד ושניים, הוא עשה את "דרקון אדום" (שתיקת הכבשים 3), שהוא רימייק ל"צייד" של מייקל מאן, ובעיניי רבים, היה יותר טוב מהמקור, בטח ובטח יותר טוב מ"חניבעל" של רידלי סקוט.

העלילה היא נוסחתית לז'אנר: ג'קסון הוא דריק ואן ה"שוטר השחור קשה היום", המנסה לסכל עסקת נשק גדולה, בכדי להוכיח ששלא כמו שותפו ז"ל, הוא אינו מלוכלך. לאחר שהוא קובע פגישה עם הסוחרים כקונה כביכול, עקב טעות מצערת, הפושעים חושבים את אנדי פידלר (לוי), סוכן מכירות למוצרים דנטליים שלא סותם את הפה, לאיש המבקש לסחור איתם. ואן נאלץ להשתמש בפידלר כפתיון בעל כורחו, והם לא מסתדרים עד שבסוף הם כן מסתדרים, ואני לא הורס לאף אחד כלום. לא הזוי מדי, לא רציני מדי, לא ארוך מדי, העלילה לא מפותחת מדי ואין יותר מדי בדיחות. הכל צפוי וסתמי, לטוב לרע.

ועכשיו לליהוק. סמואל ג'קסון הוא "גבר", זה לא חדש לאף אחד. אף אחד לא יצא יותר "גבר" מסמואל ג'קסון ב"ספרות זולה", ונראה שזה מחזיק לו עד היום, משום שהוא השתתף באינספור סרטים, מהם לא הוא ולא אף אחד אחר יצאו "גברים" (לטובתו יאמר שברוב הסרטים, בטח שב"גבר גבר", הקללות עוזרות).

יוג'ין לוי, מצד שני, הוא "גבר גבר", ולא יותר מדי אנשים שמים אליו לב (עדיין). העניין עם לוי הוא שברגע שמרחיקים אותו מדמות ראשית, (דוגמת "מפרקים את הבית"), ההופעה שלו עלולה להיות בינונית. בתור ה"מוזריקו" המשני, או ה"אתנחתא הקומית" אם תרצו, הוא לא תמיד אוכל - הוא יותר מדי מעודן מכדי לשחק דמות משנית מוקצנת. לעומת זאת, כשהוא מוצב במקום מרכזי יותר בסרט, לא משנה אם הסרט טוב או לא, הוא יהיה מעולה, והוא גם משתפר מסרט לסרט. אפשר לראות את זה בעיקר בטרילוגיה של כריסטופר גאסט: "מחכים לגופמן", "כוכב התערוכה" ו"משב רוח מוזיקלי", שם הוא שיחק, כתב את התסריט ואף כתב וביצע שירים. "גבר גבר" הוא לא "יצירת מופת", זה ברור, אבל לפחות יוג'ין לוי עושה אותו כדאי.