כל פישר קינג?

דפדפו אחורה בתרבות הגרמנית הפופולרית: נפילת החומה, קראפטוורק, הרפובליקה הפדרלית, משפטי נירנברג, נקמת הפיהרר, עליית הנציונל-סוציאליזם, האקספרסיוניזם הקולנועי, מלחמת העולם הראשונה, ניטשה ושות'. פה בערך מתחילה הזהות הגרמנית החדשה (אם נתעלם מהמיש-מש נטול הפרסום הלאומי של שבטים ג'רמניים וקהילות אוסטרו-הונגריות שהסתובבו שם קודם), ואגדות האחים גרים הן מסממני התרבות הראשונים שלה. אבל ההשפעה של הגרימים היא לא רק בתחומי הרייך – איזה עוד סיפור שגור בפי כל ילדי העולם המערבי כמו "כיפה אדומה"? גם "היפהפיה הנרדמת", "אצבעוני", "הנזל וגרטל", "רפונזל", "סינדרלה" ו"שלגיה", הם סיפורים שלוקטו, נאספו ושוכתבו עלי ידי שני האחים / חוקרים הגרמנים, וילהלם וג'ייקוב גרים.

את הסרט החדש על השניים ביים טרי גיליאם, שמזה שישה סרטים (אם מחשיבים את "דון קישוט" שמעולם לא יצא) מביים אדפטציות. אם נלך שוב אחורה: "פחד ותיעוב" לפי ספרו של האנטר אס. תומפסון, "12 קופים" בסוג של רימייק ל"המזח" של כריס מרקר, "פישר קינג" כסיפור מסגרת לחיפוש הגביע הקדוש (נושא שאינו זר ליוצא מונטי פייטון), ו"עלילות הברון מינכהאוזן" לפי רודולף אריך רספה. יכול להיות שגיליאם צריך קו עלילתי ידוע מראש, בכדי שיהיה לו מה לשבור מאוחר יותר. אמנם "האחים גרים" עוסק בוויל ובג'ייק יותר מאשר באגדות, אבל הוא גם מצטט ביד רחבה מהחומרים שלהם.

הסרט מתרכז בשרלטנים גרים בעלי המוניטין המפוקפק, שמסתובבים בבוואריה תחת שלטון הממלכה הצרפתית (הלאה הכיבוש!) של תחילת המאה ה-19. השניים מתפרנסים מלרמות כפריים פתאים ומסכנים, ושוכרים אותם בכדי שייפטרו מן המכשפות ורוחות הרפאים שהם עצמם יוצרים. כמובן שבבוא הזמן נקראים האחים לטפל במכשפה אמיתית (מישהו אמר "שלושת האמיגוס"?), ומחליטים לעשות את זה עד הסוף.

עד כאן זה נשמע טרי גיליאם. אבל אם בסרטים הקודמים שלו היה גם צד רציני מאחורי החיוכים, נראה שב"אחים גרים", אולי בגלל שאבד בלה-מנשה רק לא מזמן, הוא בחר לקחת את זה בקלות. זה הסרט הראשון של גיליאם שלא זיהיתי בו את "השליש הכבד" האופייני לו כל כך, בו הוא עוצר הכל, ונותן לך להרהר רגע, רצוי על הקיום. מהבחינה הזאת הוא כמעט "נעורון" בתקתקנות שלו – אין זמן ל"מבע קולנועי", צריך לבדר קהל. וגיליאם אכן הצליח ליצור מרקחת מבדרת בערבוביה הזו של סיפורים ידועים, תסריט משוכתב, אימה, קומדיה, אקשן, סרט קיץ, הכל תחת הצורך לתמצת כל כך הרבה אינפורמציה ל-120 דקות.

הסרט לא מרגיש מפוספס כמו "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" למשל, שהיה אמנם מצחיק לאללה, אבל השאיר יותר מדי טעם של עוד לכל מי שקרא את הספר. גיליאם אפילו לא מנסה להיות נאמן למקור. הוא לקח נושא שעושה סרט לכאורה צפוי (דמיינו את "אגדות האחים גרים" בערוץ הולמרק), והמציא עליו סיפור אחר.

מבחינתי זה אחלה, אבל זה עלול להרגיז מחפשי משמעות למיניהם, והמבקרים אכן קטלו את "האחים גרים". הדיבור המאוכזב שמתלווה לסרט בגלל הבמאי ה"חשוב", בנוסח "גיליאם התברגן" או "לאן נעלם גיליאם הבמאי הרציני?" עלול היה להיות הפוך, אם רק היה מביים אותו מישהו אחר. אפשר לומר ש"האחים גרים" זה אחד הסרטים הכי טובים של טים ברטון - כמו "סליפי הולו", רק יותר מצחיק, יותר מהיר ועם עוד צבעים. אם כן, לכל מעריצי "ברזיל" למיניהם שמוצאים את עצמם מאוכזבים, נראה לי שאם תדמיינו שזה סרט שתפסתם במקרה בטלוויזיה באיזה ערב, תוכלו סתם ליהנות מסרט מגניב.