פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ברצלו?נה פארק

      רומי מיקולינסקי על "תעלומת הקבר המשותף", מונולוג סוחף של פסיכופט חינני, בברצלונה של אחרי שלטון פרנקו

      ערמומי, מניפולטור, שקרן כפייתי ומכור לפפסי קולה, ובנוסף לכל גם בעל תפיסת מציאות משובשת וריח גוף לא כל כך נעים. תכירו את גיבור "תעלומת הקבר המכושף", ספרו הראשון של אדוארדו מנדוסה שתורגם לעברית, שמסיבות השמורות עימו לא חושף את שמו (ורק רומז שהאינפורמציה הנ"ל קשורה להחלטת אימו, מעריצה שרופה של קלרק גייבל, לקרוא לבנה "חלפעמהרוח", ולטקס טבילה שכמעט נגמר בטביעה). בניגוד לרצונו הוא נשלף מבית המשוגעים בו אושפז, ועוד באמצע משחק כדורגל, כדי לפתור תעלומה מסתורית, שאם יפענח אותה יזכה בחירותו.

      קיץ חם ולח בברצלונה שלאחר שלטון פרנקו. הרשויות והאנשים כאחד עדיין לא יודעים כיצד לעכל את השינוי במשטר והכאוס חוגג. זו הפעם השניה בשש שנים שמבית הספר האריסטוקרטי לנערות, שמנוהל על ידי נזירות לזריסטיות, נעלמות נערות באמצע הלילה. הפאניקה מובילה את הנזירות והמשטרה לפנות לעזרתו של אותו אותו אדם "שמכיר היטב את שולי החברה, שאפשר ללכלך את שמו בלי בעיות, שמסוגל לעשות את העבודה במקומנו, ושברגע הנכון נוכל להיפטר ממנו בלי קושי" (עמ' 24). "הניסוי הפסיכופטי המרתק" (26), כפי שמכנה את המשימה המפקח המשטרתי שכבר הוריד שן לגיבור בהיתקלות קודמת, יוצאת לדרך והגיבור מוצא עצמו מובל בניידת אל מרכז העיר.

      כך מתחיל לו מסע פרוע ומפתיע אל פתרון התעלומה, שבו אנו מובלים על ידי הדובר הכריזמטי, שמתחנף אל הקורא באותה התמדה בה הוא מתחנף לכל אדם אחר שהוא פוגש. בדרך אל ביה"ס לנערות ולמערות התת-קרקעיות, שתחתיו אנו עוברים דרך הרובעים המפוקפקים של העיר ותכולת פחיהם (צריך לאכול משהו, לא?), ופוגשים גלריה של טיפוסים צבעונים: שוודי שרירן שמהר מאוד הופך לגופה, אחותו המכוערת של הגיבור, שעוסקת במקצוע העתיק בעולם ללא הצלחה יתרה, שוטרים, מלחים ופקידי קבלה שתומי-עין בלתי-ידידותיים. הספר הוא פרודיה פרועה על מסורת ספרי הבלש: לא רק שתודעתו המעורערת של הבלש מתעתעת בנו ובו, אלא גם שבמקום דמות הבלש הרציונלית והיסודית קיבלנו מטורף חרמן וחסר מעצורים, שבדרכו לפתרון התעלומה יסמם, ישקר, יסחט רגשית וינסה להפעיל כל תחבולה שתעלה בדעתו. מסורת נוספת ממנה שואב הספר היא זו של הנובלה הפיקרסקי, רומן שבו דמות משולי החברה ("פיקארו" הוא כינוי לנבל או פוחז בספרדית) מספרת את קורותיה בדרכים, הכוללות מפגשים קומיים עם נוכלים ודמויות ססגוניות אחרות. הדוגמה המוכרת ביותר היא "דון קישוט", וכמו בקלאסיקה של סרוואנטס, גם אצל מנדוסה קשה להבחין בין דמיון למציאות, והמונולוג הסוחף של הפסיכופת החינני כובש את הקוראים, גם אם הצלחתו היא חלקית יותר על הדמויות שהוא פוגש בדרכו.

      מפתח שוודי

      אך אל דאגה, גיבור הספר אינו מתייאש במהירות. אז מה אם גופת השוודי ממשיכה לצוץ ברגעים הכי לא נוחים ושאחותו המסכנה מואשמת ברצח, ואז מה אם הוא שוכח לעיתים את משימתו ומשתכר מחירותו הרגעית ומריחם העז של בתי השחי שלו? כח האינרציה, קצב הדיבור הקדחתני וצירופי מקרים משעשעים יובילו אותו קדימה, עד הפתרון הבלתי-צפוי. הפרנויה של הגיבור מובילה אותו לכמה רגעי משבר, והדמיון המפותח שלו רק מגביר את הדרמה. לאחר ארוחת ערב בעיירה נידחת עם נערה שלמדה בביה"ס בזמן פרשת ההיעלמות הראשונה, הוא מתעורר בחדר חשוך וחושד שקשרו נגדו קשר: "אירועי הלילה הקודם, שעוד הייתי שקוע בהם, קיבלו פתאום משמעות מאיימת: הארוחה, בלי ספק, היתה מורעלת; השיחה נועדה לטעת בי אמון ולהפוך אותי כך לטרף קל, והחדר הוא מלכודת עכברים, מצוידת במנגנונים משוכללים ביותר של כליאה ועינויים. וכעת, מכת המחץ: צעדים מתגנבים חרש, מהלומה, פגיון, ביתור איבריי, קבורת שרידי העגומים למרגלות עצי הערבה הכי נסתרים שעל גדת הנהר ההומה, התולעים הרעבתניות, החידלון, תהום הנשייה" (101).

      אין רגע דל בספרו של מנדוסה והתרגום של טל ניצן מעביר את ההומור הפרוע ואת הקצב המהיר של העלילה, שמזגזגת בין אנשי המעמד הגבוה המעונינים בטיוח העבר ובהסתרת העובדות, ואנשי המעמד הנמוך שמספקים לבלש ההיפר-אקטיבי רמזים, בין אם הם מעונינים לשתף פעולה ובין אם לאו. "תעלומת הקבר המכושף" הוא תוספת מלהיבה לסדרת "לטינו" שעורכת טל ניצן עבור הוצאת הקיבוץ המאוחד. למרות שיצא בספרד בשנת 1979, והוא מתייחס ישירות לשינויים שהחברה הספרדית עברה בעקבות מותו של הרודן פרנקו ארבע שנים קודם לכן, אין שום תחושה אנכרוניסטית בעת הקריאה. להיפך - הרומן הרענן נקרא במהירות ומספק הרבה הנאה וצחוק. נקווה שספרים נוספים של מנדוסה יתורגמו לעברית במהרה, ושלא נצטרך לחכות 26 שנה עד לתרגום הבא.

      אדוארדו מנדוסה, "תעלומת הקבר המכושף" (הקיבוץ המאוחד)