אופיר פקטור

אינני בקיא בפוליטיקה, שבעטיה ערוץ 3 בכבלים נבחר לשדר את הטקס. מה שבטוח שבשל חוסר יוקרה ערוץ 2 לא נלחם שישודר בתחומי הפריים טיים שלו. האמת, הרווחנו. אומנם שידור הטקס ארך כשעתיים ולא חף מרגעי שעמום, אבל בלי פרסומות, באווירה צנועה ולרוב עניינית בקצב קליל ובטעם טוב.

להנאתי הרבה, רשימת הרגעים הנעימים בערב הייתה בלתי מבוטלת. גורי אלפי בדרך להגשת פרס העריכה, ביצע מערכון מעולה, כיצד מצא עצמו על רצפת העריכה בסרט "ריקי ריקי". נפלא וחמוד, שדווקא הוא, ה"מאותגר עריכה", מגיש את פרס עורך השנה. אישית הייתי נותן לו להגיש את כל הטקס ועוד טקסים רבים. רהוט שנון מקסים ומשעשע, מה צריך יותר מזה?

רעיון מבריק אחר היה לעלות את רותם אבוהב ומיכל גבריאלוב, בדמויותיהן מספינת הדגל של הכבלים – "טלנובלה בע"מ" , בשמלות פלמינגו מפוחלץ, שתחבו בהן פורמלין, במיוחד כדי להגיש את פרס עיצוב התלבושות. תענוג היה לצפות בשתיהן.

בניגוד לשנים עברו, הפרסים התחלקו בין הסרטים השונים, ואנשי המקצוע נבחנו פר העבודה האישית שלהם ולא מתוך הרושם הכללי של הסרט. בשל כך נעשו, לטעמי, כמה בחירות מצוינות ונכונות כמו סיגלית פוקס, שחקנית מעולה וותיקה ולא מספיק מוערכת, כשחקנית השנה על תפקידה בסרט "מוכרחים להיות שמח", אורי גבריאל, עבריין המסך הוותיק והאולטימטיבי, כשחקן השנה על תפקידו בסרט "איזה מקום נפלא" וגיורא ביח, צלם בחסד, כצלם השנה על הסרט " למראית עין".

אווירת המחאה על מחסור בתקציבים הוא עניין של מסורת בטקסי הקולנוע הישראלי. הפעם על נאום "אין לנו כסף" אמון היה יו"ר האקדמיה בעל החזות המזכירה הכלאה בין מסרטי קוסטריצה לדמות מהסופרנוס, מרק רוזנבאום. החיצים הופנו הפעם לרשות השידור וערוץ 10. מחוץ לאולם ומחוץ לפריים הפגינו נגד חברת הכבלים, שהעבירה את האירוע, אנשי תל"י – חברת התמלוגים של התסריטאים – על אי תשלום תמלוגים. למרות הבכייה על המחסור בכסף הופיע על הבמה מנחם גולן בדמות נביא הזעם, בוער מהתגלות, נאם שהוא מפיק כעת סרט מכספי משקיעים ולא מכספיי קרנות עידוד. גולן, המוטרף וההזוי, נראה שחזר מהסט של הסרט "גיהנום גיהנום", טוען שיש עניין למשקיעים בקולנוע הישראלי. טען ונשאר בחיים. בינתיים.

מצב הקולנוע הישראלי על אף תחושת הצמיחה עדיין עגום, אין זה סוד. השנה הופקו פחות סרטים מן הממוצע הדל שהתרגלו אליו בתעשייה בשנים האחרונות. למרות הצלחות בלתי מבוטלות בחו"ל, עדיין התעשייה לא מצליחה לעבור את מחסום המקומיות, וגם כאן יש נטייה להעצים את ההצלחה בבתי הקולנוע בארץ. האם הבעיה היא כסף? אינני משוכנע שרק זו הבעיה. רק מלראות את רוב השחקנים, הבימאים ובכלל אנשי תעשיית הקולנוע, שעלו על הבמה אמש, מגמגמים ומדקלמים טקסטים מאולתרים ומניירות מלאכותיות, כדי להבין שהכול מתחיל משם.