בתוך המציאות המורכבת, הכואבת והאלימה שעיצבה את סדר היום המקומי בתחילת המילניום, התרומם ונבנה לו המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. המרכז נפתח בשנת 2001 וחרת על דגלו את נס שיתוף הפעולה עם המקום, עם האזור ועם מקורות ההשפעה של אגן הים התיכון.
אייל דנון, מאוצרי המרכז, מספר שהמרכז נפתח בעקבות יוזמה של עיריית חולון, שנקטה במדיניות העדפה מתקנת כלפי מרכזי תרבות בעלי אוריינטציה לילדים. נציגי העירייה פנו לגלית אילת (שעומדת בראש המרכז עד היום) בכדי שתקים גלריה, ומתוך המשא ומתן ביניהם נוצר יצור הכלאיים האמנותי-טכנולוגי ששוכן לו בשלווה יחסית בחולון.
הרעיון שעומד מאחורי המרכז הוא ליצור חממה שבה תומכים באמנים ומספקים להם חלל להציג בו, וגם יוזמים פרוייקטים ואירועי אמנות; מקום שחושף אמנים לקהל הרחב ומאפשר יצירה משותפת לאמנים, שלוקחים בו חלק בהתאם לפרויקט שנערך בו. הקו שמאפיין את האוצרות במקום הוא הרצון לחקור את המדיה הטכנולוגית על כל היבטיה תוך שמירה על אמנות מעורבת חברתית. צוות המרכז מורכב ברובו מאמנים, וגם לאוצרים יש רקע בעשייה אמנותית.
שיתופי פעולה עם מרכזי יצירה אמנותית בארץ ובעולם רוחשים בחולון ללא הרף והתערוכות בחללים השונים נפתחות אחת לחודשיים. בין תערוכות שעסקו בקשר לחלל האורבני, בסאונד, ובאנימציה, הם ערכו גם פרוייקטים בתוך העיר חולון, לקחו חלק ביריד לאמנות הארץ, והציגו אמנים מקומיים כמו רן סלווין, חיים לוסקי, רומי אחיטוב, דנה לוי ויעל ברתנא.
כחול טורקיז
בסוף שנת 2003 החלו ליצור את הטרילוגיה "הלכות שכנים", שאיגדה אמנים אירופאים וים תיכוניים. אלה תמהו יחד על קנקנם של הקונפליקטים והדיכוטומיות המרכיבים אזור טעון כישראל, מבחינה פוליטית, חברתית ורגשית. "יצאנו למשימה פוליטית מורכבת. המטרה הבסיסית היתה לייצר פלטפורמה של אמנים מהאזור", אומר דנון, "רצינו לעקוף את מרכזי הכוח של עולם האמנות, שממוקמים במערב אירופה ובארצות הברית ולייצר קשרים עם האזור שלנו".
רשת הקשרים שטוו במהלך שלושת התערוכות (שהאחרונה בהן הסתיימה בחודש יולי האחרון) הובילה גם להשתתפות המדוברת של המרכז בימים אלה בביאנלה בטורקיה, כחלק מהמאמץ ליצור שיח רב משתתפים בין אמנים שחיים קרוב יותר למסגד הכחול מאשר למומה בניו יורק.
כרגע המרכז עובר מתיחת פנים שתסתיים בחודש נובמבר, או אז יפצחו בשבוע פרפורמנס שעוסק בסאונד ובמוזיקה אלקטרונית. בשבוע שלאחר מכן יארחו במרכז שבעה מרכזי אמנות מהבלקן, במסגרת החלפת עבודות וידאו. "למרות שאנחנו פעילים כבר ארבע שנים, המרכז עדיין עוסק בתחום ייחודי", מסכם דנון, "אין עוד מקום שמסור לסוג כזה של אמנות; שמתייחס באופן מוצהר להשפעות של טכנולוגיות ואופני תקשורת חדשים, ועל ההשפעה של כל ההתפתחויות הללו על העבודה האמנותית".