בואי, מיידלע, סבא יעשה לך בדיקת מי שפיר

לד"ר טי (טראוויס) יש את הכל: לוק אחושליקי, קליניקה אחולמניוקית ואשה אחושקשוקה. אבל הכל מתחיל להשתבש כשבתו מתגלה כלסבית, מזכירתו כמעריצה צמודה וחמתו, נו באמת, קלפטע אחולבלוע. קריזה, אין מה לומר. מי באה לישועה? ז'אן ד'ארק של הפנטזיות האמריקאיות הבורגניות - הלן האנט. ולמה על האנט אני מתעכב, משום שהליהוק של רוברט אלטמן - בדרך כלל חוד החנית של המלהקים בהוליווד - מחטיא הפעם בגדול.

ואלה שמות:
1. בתפקיד הגינקולוג השובניסט, הרון כחלילי וונאבי - ריצ'ארד גיר. גיר אמור להחזיק, כמו אטלס על כתפיו, את משא כל הרגשי, התיאבון המיני, התסכולים הנפשיים וקו האיפור של כל הגרציות הצקצקניות והאנטיפתיות שאלטמן מציב סביבו. שלא באשמתו, גיר - בד"כ הליהוק האולטימטיבי לפרינס צ'ארמינג עם הברייטלינג - יוצא שוביניסט, על גבול המיזנטרופיה, עם נטיות מזוכיסטיות ומניירה אחת של עקמומית בחיוך בכל פעם שמישהי מראה לו את הבפנימה של האולווייז אולטרא שלה.

2. בתפקיד האשה האובר נאהבת, שמתחרפנת בגלל זה - פארה פוסט. עם כל הכבוד, באמת, כל הכבוד למי ששידך בין טים רובינס ל"השחקן", פארה פוסט היא אפילו לא קריצה מרושעת בכיוונן של נשות אמריקה, שרוצות להאמין שקצת מייק אפ הוא כל ההבדל בינן לבין דאבל ספרד ב"פלייבוי". פארה פוסט בתור האשה הנוירוטית? הלן האנט היתה על הסט!

3. בתפקיד הבת הלסבית, המתחבטת בשאלת זהותה המינית כשם שסנאים מתלבטים בין אגוזי מלך לאגוזי מקדמיה - קייט האדסון. הטרוסקסואלית פר אקסלנס, במין פלקטיות מגוחכת של הומאז' למרטין שורט ותפקידי הזבן ההומוסקסואל המעליבים שלו.

4. בתפקיד המאהבת הלסבית של האדסון - ליב טיילר, שנראית כאילו ננעלה שבועיים במתקן כליאה של מק רויאל (עם גבינה), והופכת לבלתי אפשרית את המחשבה שמישהו - זכר או נקבה - יחשוב לתפוס עליה סיבוב, או לברוח בשבילה מתחת לחופה.

5. בתפקיד שלי לונג - שלי לונג. חסרה רק סצינת מין אנאלי בינה לבין טד דנסון בכדי שכל העסק באמת ייהפך לאותנטי. ואיפה קריסטי אלי ו-130 הקילוגרמים שלה, כשאנחנו באמת מתגעגעים לנורם וצ'ירס?

6. בתפקיד לורה דרן - לורה דרן, שביחד עם איזבלה רוסוליני והשער המביך ב"לאשה" מלפני חודש, מממשת את חלום הבלהות של כל ניצולי "לב פראי" - לגמור כמו ניקולאס קייג'. תראו מה קרה לדייויד לינץ' בינתיים.

"הנשים של ד"ר טי" אמור להיות מסמך קומי מתוחכם על היחסים שבינו לבינה, על מפגש בין פולחן הקיטש לאידיאל המניאק שיזיין אותך ויעזוב אותך, כשמהצד מביט על הכל בעניין הסטואיקן הגדול, רוברט אלטמן מ"נאשוויל" ו"מ.א.ש.", שעדיין יודע להעמיד מצלמה, אבל שכח איך מספרים בדיחה, איבד את התזמון לטובת עוד קלישאה על הסקס אפיל של מנדבושקס, ובסך הכל נמצא בראשית שנות השבעים לחייו, כך שאפשר להאמין לו כשהוא צועק: "אני לא מצליח לגמור כמו פעם". אבל גם זו כנראה לא סוף הדרך עבור אלטמן הגדול. מספרים שצ'ארלי צ'פלין המשיך לזיין גם בגיל תשעים.