כשהצצתי הערב (ד') בפרק סיום העונה של "אקזיט" נפגעתי. או יותר נכון נשאבתי. הגעתי למסיבת הסיום המגניבה ביותר, כאילו א?ו?ור, ורק אני לא מכיר את כל הילדים, אבל הם פרגנו לי, ולא נתנו לי להרגיש בחוץ. כולם שווים בפני האל, כשכל מה שצריך לעשות בשביל להיות חלק מהזוהר הלוהט, זה לצפות ולהתמסר לעולמם המופלא של מגישי אקזיט. אין דרישות מוקדמות, אין רף שצריך לעמוד בו, איש לא יצפה מכם לידע מוקדם, צפיתם ואתם חלק מהדבר המרגש ביותר שקורה בעולם. גם לכם תהייה הזכות להשתתף בחייהם של מי שחייהם הם הדבר הכי שווה שיש.
לכבוד פרק סיום העונה ויתרו באקזיט על פינות אורחים, ופעלו בפורמט עמוס נוסטלגיה של מערכון קצר עם ליאור דיין (בתור פסיכולוג-בן-פסיכולוג שמנתח את הכוכבים, אחד-אחד) דיון קצר בין הכוכבים, על הכוכבים הומאז' סוחט דמעות לכוכבים שעוזבים את שורות אקזיט מערכון נוסף אצל ליאור, וכך הלאה. גם מי שלא ערך היכרות מעמיקה עם ההיסטוריה המפוארת של מגישי אקזיט, לא היה קשה לעקוב ולהישאר בעניינים במשך התכנית. זאת תכנית שהצליחה לזקק את ההנאה ל"פיו?ר פאן", וכולם מוזמנים.
קצת כמו טלנובלה, אקזיט שטוחה, ומכל נקודה שהצטרפת אל העדר, אתה יכול לראות הכל ולהבין הכל, ואתה גם קצת רוצה לראות הכל ולהבין הכל. וזה לא שהפכתי בעקבות התכנית למעריץ שרוף, ואני עוד לא רוצה שעופר שכטר יעשה לי ילד (אולי ילדה), בכל זאת, בסוף הפרק המוח שלי עשה קולות של רוח מדברית, אבל פעם בחודשיים שלושה, להסניף קצת אקזיט, זה טוב לפריזורה וגם לנשמה.
לא נקבה סנטימנטלית
ובכל-זאת, מבלי להכניס תוכן לתכנית, הם יכלו לטרוח קצת יותר. עופר שכטר המלך שתק והחמיץ פנים כמעט כל התכנית, והשתדל להפגין כמה שיותר שהוא לא נקבה סנטימנטלית, בניגוד לשאר המגישים/ות שלידו. עד לסוף הפרק הוא לא הוציא כמעט מילה, ורק אז הוא הראה שיש לו בכל זאת מה לתת, עם מערכון חצי-מצחיק, בו הוא מתלבט בטיפול האם עליו באמת לעשות ילד למעריצה שדרשה זאת ממנו במהלך ההופעה. לעומתו, הקליפים בהם נפרדו מהמגישים אסי עזר (הבאמת הורס), מלי לוי ושירי מימון, היו כל כך שמאלציים, ולא כל כך מצחיקים, עד שנדמה היה כאילו השלושה עוזבים את עולם החיים, ולא רק את עולם המעודכנים-מעדכנים. עוד קצת ליטוש בהפקה והפוזה של "אנחנו מגניבים שמזלזלים במגניבות" הייתה קצת יותר אמינה.
ההליכה המאולצת על הקצוות מפריעה לנינוחות של המנחים, אבל נראה שהליטוש שעברה התכנית עם השנים הצליח להחליק קצת את החיספוס שלה, ולהפוך את הצפייה בה לפחות מלחיצה. עוד קצת השקעה בתפאורה פחות מקושקשת וטאץ' אחרון למינוני ההגנבות, ואקזיט תהפוך למושלמת בתחומה.
הגדולה האמיתית של התכנית זכתה לביטוי בדברי הפרידה הכנים של אסי ומלי. באמת נראה שמותר להם לעשות שם הכל, והם עושים את כל מה שבא להם, ובאמת נראה שלהנחות את אקזיט זה הכי כיף בעולם. אפשר לעקם פרצוף ולהתבאס מזה שהכי כיף בעולם זה להתעסק בעצמך ובכמה שאתה מוצלח, אבל אפשר גם להתפתות לחשוב שהדבר השני הכי כיף בעולם זה להסתכל על המוצלחים ולחשוב שגם אתה קצת מוצלח כמוהם. בייחוד כשהם נותנים לך את ההרגשה שאתה במרחק של צפייה יומית מעולמם הזוהר. ומעכשיו, לא עוד. לפחות עד העונה הבאה.