בקיץ 2004 נדבק שחקן פורנו אמריקאי באיידס, וגרם לשיתוקה של תעשיית הפורנו למשך חודש שלם. זה הנושא בו עוסק כביכול הסרט "היום בו שותקה תעשיית הפורנו" ששודר בשבת ב"יס דוקו", אולם למעשה הוא משמש כמופע פיפ-שואו שאמור לספק (ולא לספק באותה מידה) את הסקרנות לשאלה "איך לעזאזל דברים נעשים שם?". ויש בסרט לא מעט פרטי טריוויה מדהימים, כמו העובדה שהתעשיה הזו מגלגלת 9 מיליארד דולר, או שכל שחקן שוכב בממוצע עם 40 שחקניות מדי חודש. אבל הדבר המדהים ביותר בו אחר לגמרי. אמריקה, יותר משהיא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, היא ארץ הסתירות הבלתי אפשריות. והדבר בולט כל כך כשאתה רואה את "היום בו שותקה תעשיית הפורנו".
שכן אין אלא להביט בתימהון מול הנון-שלנטיות בה מתנהלים המרואיינים בסרט, שחקני ומפיקי פורנו כולם, אגב, סלבריטיז לכל דבר. זה לא שהם לא מתביישים במקצוע שלהם. הם גאים בו. "זו הקריירה שלי", אומרת את השחקניות. מסתבר שאותו שחקן הדביק שחקניות לאחר שביצע איתן סצינות "דאבל אנאל", ומייד מתנדבת אחת השחקניות לבאר כיצד (אם תהיתם) אפשרי הדבר טכנית. הסבר דידקטי ומלא פרטים, כאילו היא מסבירה עכשיו על המכונה החדשה לסחיטת תפוזים במפעל של פריגת. אח, פלאי הטכנולוגיה והקדמה! ממש כמו האינטרנט - מי חלם לפני 40 שנה שיהיה דבר כזה, דאבל אנאל?
ולא שיש לי איזו בעיה עם זה. איש באמונתו יחיה. רק שתמיד מופלא בעיני שהתעשיה הזו פורחת דווקא בארה"ב, המדינה שבה הזנות אסורה, אולי הדתית שבמדינות המערב. איך במדינה, שמנהיגה רואה עצמו שליח מוסר, יכול אדם להנפיק כרטיס ביקור תחת השם "מקס הארדקור, מפיק סרטי גונזו". אכן עסק מפליא, ועם זאת - כה ברור מאליו. ומסתבר שהחיבור בין שני העולמות לא כזה מסובך. "האם זה לא מה שאמריקה איז אול אבאוט??", שואל רטורית המפיק רוב בלאק. "לא מדובר רק בסקס. אנו עומדים על זכותנו לעשות סרטים לפי אמונתנו!", ומייד נותן דוגמא: עסקינן בסרט בו מגיעה עיתונאית לאפגניסטן ונחטפת לא על ידי אנשיו של בן לאדן, אלא על ידי בן לאדן בכבודו ובעצמו! הנ"ל וחבר מרעיו מבצעים בה דאבל אנאל, עד שמגיעים המארינס, כורתים את ראשו של בן לאדן (מול המצלמה), וכמובן עומדים דום ונותנים לבלונדה לפרוק את הנשק שלהם. "עכשיו", אומר מיסטר בלאק. "אם תוריד את הקטע של הסקס לא נשארת עם יופי של עלילה??". אכן. יופי של עלילה. כאמור, מדובר באמונה, וכזכור, איש באמונתנו יחיה. דאבל אנאל רק בלי סקס. במחשבה שניה, לאור המלחמה בעיראק וביקור קטרינה בלואיזיאנה, זו הגדרה לא רעה למצבו של ממשל בוש.
מי הבוס?
בכל פעם שמתכנס מרכז הליכוד נחשפת הסתירה הבלתי אפשרית שמכילה בתוכה מדינת ישראל. שכן איך זה שאותם אזרחים, שמאמצים מייד כל סיסמה נגד השחיתות ונוהים בהמוניהם אחרי כל קמפיין של עיתון בנושא אותם אנשים מתעקשים זה 30 שנה לבחור כמעט באדיקות לשלטון את אותה מפלגה שחברי המרכז שלה לא רק אינם מתביישים בשחיתות, אלא גאים בה. ואם כבר אנו מעלים מטאפורות מסרטי פורנו, אחרי ההתפטרות וההפסד בהצבעה, קשה שלא לתאר את מצבו של בנימין נתניהו כדאבל אנאל. בלי סקס, כמובן. אין שום דבר סקסי במרכז הליכוד.
היו הרבה תמונות נפלאות מהמרכז הזה, אבל המדהימה מכולן היתה כשעתיים לפני פרסום התוצאות, כשבערוץ 2 רואיין מי שנראה כפעיל נתניהו. ואלו מלותיו, אנא קראו בתשומת לב מרבית: "אם שרון ינצח, לדעתי הוא צריך לאחד את הליכוד. להתאחד סביב הדרך. צריך לאחד את התנועה סביב הדרך של התנועה. זה הכי חשוב. יש עוד כמה נושאים, כמו נשיאה שווה בנטל, אבל לאחד את התנועה סביב הדרך זה הכי חשוב". וזה הזכיר לי ידיד, שאמר לי פעם שכשהוא היה רב עם חברתו לשעבר היא היתה מתחילה למרוח טיעונים עד אין קץ, עד שיום אחד הוא אמר לה: "מספיק עם שמות התואר. פעלים ושמות עצם! פעלים ושמות עצם!". עכשיו, אם תורידו את שמות התואר ושמות העצם הכלליים מדבריו של אותו איש, לא נשארתם עם יופי של טיעון ריק מתוכן? אגב, האיש הזה היה מיכאל רצון. ח"כ מיכאל רצון. רציתי לומר שמפליא בעיני שאדם רהוט כזה נבחר להיות חבר כנסת, אך עם זאת העניין כה ברור מאליו.
מי הבוק?
ביום שני הקיץ הקץ על "חברים", לפחות עד השידור החוזר ב-00:05 באותו ערוץ ממש. ולא סתם הקיץ הקץ, אלא בפרק כפול (ויש מי שהיה מכנה זאת "דאבל אנאל"). ועם כל יחסי האהבה-שנאה שלי לסדרה הזו, רציתי להרגיש איזה ריגוש. איזו צביטה קטנה. אחרי הכל, 10 שנים. אבל כלום. כל מה שמתחשק אחרי הפרק האחרון, ממש כמו בסיום "המופע של טרומן", הוא ללחוץ באפאטיות על השלט. פעם דיברו על "חברים" כסדרה המגדירה את הניינטיז המאוחרות. אבל הפרקים האחרונים הוכיחו ש"חברים", כמו ז'אנר הסיטקום כולו, הם הכי אייטיז. הכל היה צפוי עד בורגנות בפרק הזה: צ'נדלר ומוניקה חובקים תאומים (בן ובת כמובן) ועוברים לפרברים. ורוס ורייצ'ל חוזרים. אחרי הכל, אי אפשר להשאיר את רייצ'ל לנצח בזיכרוננו כאם חד הורית. עכשיו, אם תורידו את הבדיחות על האהבליזם של פיבי וג'ואי לא נשארתם עם יופי של גרסה ל"מי הבוס"?