עכשיו זה כבר ברור. מחקתי לחלוטין מהראש את פנטזיית ההיקלעות לאי בודד. לא רוצה ים אין סופי, עצי קוקוס טמירים, מפלצות או "אחרים", לעת עתה אני מסתפק בפלאפונים, בלחץ וברעש התל אביבי. קשה לומר שנדרשו לי 25 פרקים של "אבודים" כדי להפנים זאת, אך פרק הסיום (אתמול בהוט) הבהיר את העניין כהלכתו אין מקום בטוח על פני כדור הארץ, ולו רק בגלל הדבר היחיד שנמצא בו תמיד איתך אתה עצמך.
אי אפשר לדבר על "אבודים", סדרת המופת מבית ABC, מבלי להתייחס אליה בלפחות שני רבדים. הראשון הוא הרובד המתבקש, זה שמדבר על המיקרוקוסמוס שנוצר על האי ועל החברה המסוגרת שהיא בעצם החברה שלנו, סוג של "בעל זבוב" למבוגרים. השני, הוא הטלוויזיוני-בידורי, שנותן לנו גוד טיים ב-45 דקות שנמשכות אולי 10. גם פרקי הסיום היו כאלה, אמנם הם לא היו המוצלחים בעונה, אך לא אכזבו.
לא היו הרבה רגעים "אבודימיים" בפרק האחרון. גם כאן היו הרבה ריצות בסבך הג'ונגל, נפילות, חבלות והתפוצצויות, אך הנשימה (שלי, כלומר) היתה על פי רוב סדירה. עד לרגע בו נחטף וולט. אז הבנתי שלא צוחקים איתי גם הפעם. הלוא סוד ההצלחה של הסדרה היא במה שאין בה. כלומר, אנחנו לא יכולים להפסיק לצפות בה בגלל מה שאנחנו לא יודעים שעומד לקרות. אין כאן הבטחות, רק סימני שאלה, הפתעה רודפת הפתעה. אין לנו מושג מי הן למעשה הדמויות, איפה הן נמצאות או מה עומד לקרות להן. לכן אנחנו נאלצים לצפות ולקוות שזה יגמר בטוב, בינתיים זה לא נראה כך.
לאחר 25 פרקים של טשטוש מוחלט, בפרקי הסיום לראשונה דיברו איתנו, האנשים בבית. אם זה בדמותו של ארצט, ששאל את שכולנו רצינו לדעת, כאילו היה צופה שזכה, כמו צ'ארלי שמצא את הכרטיס בטבלת השוקולד, בהגרלה בביקור על הסט: למה לא מראים את יתר הניצולים? איך זה שהוגו לא מרזה? אם לא די בזאת, בהמשך גם החלו הדמויות לדבר על חופש וגורל, אולי כדי להבהיר כמה מושגי יסוד בסדרה למי שזה לא חלחל אצלו. ניחא, פרק אחרון - צריך להשלים פערים. אבל בינינו, למי יש כוח לפילוסופיה כשמסביב הכל מאיים ואין לאן לברוח?
12 מועמדויות לאמי גרפה הסדרה, בשש מהן גם זכתה. אך הדמות הראשית כלל לא הייתה מועמדת האי. הוא זה שמהתל בנו ובשחקנים כאחד, הוא זה שזה שנפתחים בו בקעים באדמה ורוחות אפלות מתעופפות לרוחבו. את זה לוק הבין כבר מזמן. האי הוא הכוכב וכולם רק ניצבים, שצריכים לשחק על פי כללים שאיש לא ידע אותם. גם ה"תקווה", אותו פתח שנפער ושעברו השני נמצא בעונה הבאה, אינו מבטיח בהכרח עתיד טוב יותר עבור האבודים. ולא צריך לראות את העונה הבאה כדי להניח זאת.
אבודים היא סידרה לא אמינה, לפחות לא יותר מ"תיקים באפילה" - דבר מהמתרחש בה אינו מציאותי. אך למרות הלהטוטנות הזו עם עולם הפנטזיה היא רחוקה מלהיות פתטית. הרי גם אם ינחתו עכשיו על האי חייזרים מונהגים על ידי ג'ורג' וו. בוש בכבודו ובעצמו, בטענה שבא למצוא את סעיד ולהביאו למשפט אנחנו נקנה את זה כמו פתיים כנועים, רק משום שכבר הוכח ששם הכל אפשרי. באותה מידה, זו התוכנית הכי ריאליסטית בטלוויזיה. כי מה שמנסה להוכיח לנו אבודים מראשיתה, היא שעברם של יושבי האי הוא שרודף אותם, ואת אסונותיהם הם מביאים על עצמם. ממש כמו בחיים האבודים שלנו.
גט לוסט
לא אחטא ואספר לכם מה יקרה בעונה הבאה. רק אגיד שמעריצי הסדרה לא יתאכזבו מהפרק הראשון שלה (שכבר זמין להורדה ברשת). חייהם הקודמים של הניצולים ימשיכו לרדוף אותם והחיים על האי יהפכו הזויים יותר ויותר. גם השאלות שנותרו פתוחות בסופה של העונה הזו, לא בהכרח יפתרו כל כך מהר. עד כאן באשר למה שתראו בטלוויזיה. לגבי סיבולת הלב שלכם להתרחשויות זה כבר תלוי בכם, כך גם באשר לסודות שאתם נוצרים. אולי כדאי שתתעמתו אתם עכשיו, לא כשתהיו כלואים על איזה אי בודד. ולכל מי שנוסע בחגים, טיסה נעימה.