אפר ואבק

ראש השנה. חגים סיכומים, תחזיות וכל זה. אלה מכם שלא צריכים לעסוק ברקיחת בישולים וודאי ימצאו מקומם על הספה עם עיתוני החג, וילגמו, כמו בכל שנה, עוד קצת סיכומים באווירת האנשים שעשו לנו את השנה, והאנשים שיעשו את השנה הבאה. אולם עיון זריז בתרבות הישראלית הפופולרית המתנהלת סביבנו בעצלתיים מגלה דבר נורא: אף אחד לא צריך את התחזיות, ההערכות והניתוחים. מה שהיה הוא שהווה, ולהפך. נראה כאילו דבר לא השתנה פה בעשרים השנים האחרונות, ואולי אף בארבעים השנים האחרונות, לפחות בכל הנוגע לאנשים שמחזיקים בעמדות המפתח בפריים-טיים של הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים. מאז ועד היום, נשרו לא מעט גיבורים בדרך ואחרים הצטרפו. אבל אלה שתקעו יתד עמוק בתודעה שלנו, מסרבים ללכת ולמעשה רק מבססים את מעמדם משנה לשנה. לכן, קבלו את רשימת האנשים החמים של השנה הבאה, האנשים של שנה שעברה, ובעצם, הרשימה שיכולתם לראות בכל שנה בשניים-שלושה עשורים החולפים. הנה הם, כמו שאתם אוהבים אותם ולא כמו שבוחרים עבורכם המגניבים בתקשורת.

אם עד לפני כמה דקות יכולנו לפתור את הקאמבק ההזוי הזה בעובדה שנוכחותו מוגבלת לערוץ 1 בלבד, הרי שכעת קשת, הזכיינית של המדינה לא פחות, רכשה את הטאלנט הלוהט לאכסניה היוקרתית שלה. כאילו לא זרמו המים בצנרת הנרקבת לאיטה של ויטק 9, כאילו קזה הוא עדיין החתול שעיר החזה המולך ברחוב, וכאילו התרנגולים וגשר הירקון עדיין שורפות את "הגל הקל". יהורם שוב אתנו ונראה שהוא כאן כדי להישאר, והעובדה שהוא לא קורא מהטלפרומפטר לא תעמוד בפניו.

אוללה, מי הם שני החבר'ה ליצים החתיכים האלה שעולים על הבמה? הלא מדובר בשליימ'לה ושלום. עולם המוזיקה כמרקחה, מסתמן שהטרנד הלוהט הוא שיער מאפיר, מגבת ובקבוק מים מינרלים, צלולים יותר מהקולות הצרודים והצרובים משנים של עשן סיגריות. זהו, פוצחה נוסחה. לא רק שמלכי המלכים עוד כאן, הרי שהם גם מסוגלים להוציא מביתם המונים משולהבים שמוכנים לשלם סכומים מכובדים למדי כדי להתבשם בקצת מוזיקה של פעם, דבר שאף פרח גלגל"צ אחר לא ממש מצליח. בקלות מפתיעה, נסלח לצמד על הדואט המביך "אני רואה אותך" ונעלה לרגל אל המקדש, לקיסריה. שלא לדבר על הרכבת האווירית של בני המחזור של ארצי וחנוך, שמגיעה לכאן בחודשים האחרונים – מעלה הקרחות של פיל קולינס, הסקורפיונז, גתרו טאל, ג'ון אנדרסון והיד, סליחה, מקל ההליכה, עוד נטוי.

במקרה דנן, אין אפילו צורך בסרקזם קל. הצופים בטקס אנשי השנה בהנחייתו של הפליט המצליח ביותר של הגששים, התקשו להאמין שזו הבחירה של דור הטלוויזיה החדש, המעודכן, הקליפי – אני חושבת שקוראים לזה דור האם.טי.וי. אמרתם אם.טי.וי, אמרתם שייקה לוי. כן רבותי, זה אותו האיש שכיכב ב"מוישל'ה ונטילטור" וחרך את הבמה במועדון "השעות הקטנות" בצפת. כוכב טלוויזיה בצמיחה, קומיקאי בדעיכה, נראה ששייקה נמצא בכל מקום, יש לו אפילו טלנובלה מתחכמת ומודעת לעצמה. בעצם גם לחנה לסלאו יש.

כבר לא מדובר בקאמבק של השנה, אלא בנציגה הנשית של דור הנפילים שככל הנראה קיבל החלטה – אנחנו מכאן לא הולכים. הכוכבת האמיתית של "השיר שלנו", האשה שלנו בקולנוע הבינלאומי, הקומיקאית עם המופע המצליח ושחקנית התיאטרון הכובשת ב"מבקר המדינה". מי שאמר שהמאה העשרים ואחת אוהבת אותם צעירים לא רואה את הלסלאו מפזזת בכל המועדונים הנכונים ומתמנגלת עם צעירי הסצינה כאילו זה עתה הורם האוהל מעל המיטה המשותפת לה ולג'חנון. העולם שייך לצעירים? לא, כרגע הוא שייך לחנה לסלאו.

(סוף חלק א')