עוד אפר ואבק

בשקט בשקט, בעקביות, השתלט ארבל על הפריים טיים הישראלי לפני כמה עשרות שנים והוא לא מרפה. לא תרצו אותו בערוץ הספורט, תקבלו אותו בערוץ 1 (1,000 דולר למשחק), אתם לא בקטע של כדורגל? תמיד תוכלו לתפוס אותו ברשת, כרגע בתפקיד בוחן כליות ולב. ארבל מככב בסדרת המבחנים הטלוויזיוניים של רשת בתפקיד המנחה שיבדוק בני כמה אתם, איך אתם במיטה ומה אתם אוהבים בקפה שלכם, כל זאת תוך שהוא מפלרטט עם רוני סופרסטאר אקראית באולפן. נטול כל אפיל טלוויזיוני עדכני וכסוף בלורית הוא תמיד כאן, כבר שנים, מאז שהכריז כקריין ברדיו על פתיחת מלחמת ששת הימים (!), דרך צביעת השלכת בירוק ועד ההוראות המפורסמות לבניית חומה כהלכה, ארבל מפציע לכמה דקות ככוכב ענק ("מי רוצה להיות מיליונר") יורד למחתרת היחסית של שידורי גביע אירופה לאלופות, וחוזר חלילה.

וכאילו שנות התשעים לא קרו, כאילו סחרוף לא הפך למושיע היחיד של הרוק הישראלי, כאילו מינימל קומפקט עדיין נגררים עם ואן עמוס ציוד בכבישי אירופה, כך עוצר עולם הרוק הישראלי את נשמתו ומחכה לדבר הגדול של השנה הקרובה – תקליט חדש של פורטיסחרוף. הנה הם, לנצח המורדים הצעירים הבועטים, לנצח הדבר הבא במוזיקה הישראלית. סחרוף בעל הבייבי פייס והגיטרות הרועמות ופורטיס המשוגע, האיש שכשהוא חוטף את הג'ננה כל המשוחררים הטריים מצה"ל מרטיבים בסתר.

שני הילדים הרעים של הרוק-אנ'-רול הישראלי כבר היו צריכים לקבל את מעמד המיינסטרים הסנדקי ולצפות בדור חדש מזעזע את הגזע עליו הם יושבים, אבל העדרו של דור כזה הוא תעודת עניות לעידן רייכלים שבורחים להסתתר מאחורי הפלייסליסט. כי סחרוף ופורטיס ממשיכים ליצור מוזיקה לא מתפשרת, שלא נועדה לרצות ולהתחנף. והם בערך בגיל של ההורים שלכם.

מלך הרייטינג היוצא שלא עזב את התודעה הבידורית המקומית לרגע. מיליוני מילים נשפכו על התופעה, אין צורך לשחזר אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאיש מחזיק את המדינה באונה הימנית (?) ולא מרפה כבר שנים ארוכות. הוא היה שם לפני כולם בשעשועונים, בתוכניות הבידור ובפימפום אין סופי של רכילות עלק סקסית. הוא שרד אין ספור ניסיונות לקבור אותו סופית (בחירות 81', הטרדות מיניות, מכות עם מבקר) ותמיד חזר חזק יותר. כרגע, דווקא אחרי שנראה היה כאילו מכרז ערוץ 2 מחביא אותו לנצח, הוא משאיר את כל האדיר מילרים הרחק מאחור ורוקד בקלילות של בן שישים על הבמות. ממש בקרוב הוא חוזר אל חיינו עם תוכנית פריים טיים חדשה, יש מצב למשימות.

צביקה פיק - החולצות, השיער, השירה מנור, הכוכב נולד, המרי לו, הקדם אירוויזיון, המאסטרו - תמיד המאסטרו.

רבקה מיכאלי – מלכת הבידור הישראלי לפני כמה עשורים שומרת על הטייטל במרץ עם "פיק אפ", תוכנית טלוויזיה בקשת ושמחת חיים של דיור מוגן.

חיים יבין – זקן השבט החדשותי שעשה את השנה לחובבי הרוחות הסוערות עם "ארץ המתנחלים" וממשיך למשוך אש סביב עמדת המגיש הלאומי, ולהסיט את תשומת הלב ממאובנים אחרים כמו יעקב אחימאיר ועמוס ארבל.

לונדון וקירשנבאום - ההברקה הליהוקית של ערוץ 10 הפכה את שני הפנסיונרים לאחים הצעירים והמורדים של "הזקנים מהחבובות", ולקול של אנרכיזם בלב המיינסטרים, שעדיין לא יודע איך לאכול אותם.

אריק שרון ושמעון פרס - כשפעם אמרו על אריק שרון "הוא עוד יקבור את כולנו" לא התכוונו בהכרח לגילו המתקדם. ביחד עם שמעון פרס הבלתי מתכלה, הוא מראה שגם בפוליטיקה, הישראלים אוהבים את הגיבורים שלהם קשישים, מנוסים ומוכרים.