ספרות עוד יותר זולה

כאשר החליט סטיבן קינג לפני כחמש שנים לשווק את ספרו החדש ברשת ולמכור אותו כספר אלקטרוני בלבד, והצליח תוך ימים ספורים למכור, בעלות מינימלית לקורא, מאות אלפי עותקים, ריח של מהפכה הורגש באוויר. נכון, מה שקינג יכול להחליט בהינד עפעף הוא איסור מוחלט עבור שאר בני התמותה, אך בכל זאת רעד קל עבר בעמוד השדרה של בעלי בתי הדפוס. המשמעות של הצעד של קינג הייתה ברורה: העולם הולך לקראת עתיד חדש ואמיץ בו תאוות הפרסום והאגו השברירי של כותבים לא יגררו את כריתתם של יערות גשם שלמים. חשוב מכך, קינג פתח צוהר של תקווה לכותבים מכל הרמות והסוגים, שפתאום ראו שיש להם סיכוי להכרה ולהערכה של הקהל הרחב בצורה עצמאית וללא כל עזרה מהממסד הספרותי.

בארצנו, בה כל מי שלא נכשל בבגרות בהבעה רואה עצמו סופר – אין טוב מתפנית כזו. להבדיל מהפקת סרט או תקליט, כתיבת ספר אף פעם לא היתה בעיה של מחסור באמצעי הפקה יקרים. מכונת כתיבה, ערימת ניירות, סיגריות ובקבוק וויסקי הן בדרך כלל כל מה שדרוש (אה, כן, וגם סיפור), לפני הימים בהם סופרים ירדו עם הלאפטופ לבית הקפה.

מעבד התמלילים היה צעד חשוב בדרך להיותנו תומס מאנים קטנים, והפך את הכתיבה לקלה מתמיד. הרשת סיפקה נגישות מוחלטת של הקהל לטקסטים, בלא כל סינון איכותני שיפחיד חלילה את הקהל העממי. אתרים כמו "במה חדשה" ו"דג אנונימי" זצ"ל סיפקו קרקע פורייה לכל אותם כותבים ישראלים שלא ממש הפנימו את המשמעות האמיתית של הביטוי "עם הספר", והכותבים בארצות ניכר לא מפגרים מאחור – גם הם יודעים לכתוב כמויות בצורה חובבנית. קינג סימן את סופו של המסע הארוך של הגרפומן, שנחסם עד כה בשעריהן של הוצאות הספרים המרושעות. עתה הוא יכול לכתוב על המחשב, ולפרסם ולמכור עצמאית דרך הרשת.

בארץ קיבל המהלך חיזוק מעניין, ולמרבה הפלא – גם מוצדק, עם הפצעתה המרעננת של סיוון בסקין, שהצליחה להפוך מכותבת שירים מוערכת בקרב גולשי האתרים שהוזכרו לעיל לכוכבת רוק של עולם השירה הישראלי. היא זכתה לניתוחים מעניינים של שיריה בעיתונים החשובים בארץ, לערבי הקראת שירה, להערצתם של אלפים ואף לחתימה אחת ומתוקשרת על דדיה של מעריצה נלהבת במיוחד.

לכאורה, בסקין באמת אינה זקוקה להוצאות לאור. היא עשתה לעצמה שם בעבודה קשה אך בחינם, ללא בזבוז של גרם דיו או של עץ אחד. לו הייתה מחליטה היום למכור את ספר שיריה כספר אלקטרוני דרך הרשת, במחיר זול פי כמה ממחירו של ספר שירים מודפס, היו קופצים רבים על המציאה, ומספרם היה גדל באלפים לו הייתה טכנולוגיה זולה יחסית שמאפשרת לקרוא את שיריה באוטובוס, במיטה או בשירותים. טכנולוגיה כזו, כפי שהעידו עשרות המאמרים שפורסמו אחרי התקדים של קינג, היא רק עניין של זמן קצר, ולכשתבוא, וכשיימצא הפורמט הדיגיטלי הנעים שיחליף את הספר באותו אופן שה-MP3 מחליף את הדיסק (שהחליף את התקליט), המהפכה הדיגיטלית שעברה על תחומים אחרים תזעזע גם את עולם המו"לות. בינתיים, גם בסקין רוצה לפרסם ספר בהארד-קופי, ובדרך לשם הצטרפה לכתב העת המודפס של דורי מנור, "הו!", כעורכת וככותבת.

באופן כללי, אין כותב גדול באמת שדילג על הממסד בדרך להכרה. סיבה היא שלמרות שכולנו כותבים, כקוראים אנו עדיין דורשים מעט יותר. פרסום ספר דרך הוצאת ספרים מכובדת משמעו לא רק הדפסה והפצה, אלא גם הגהה, עריכה ושכתוב. האל הטוב יודע שרוב הכותבים הישראליים כותבים כך שהעושים במלאכות אלו לא יישארו חסרי פרנסה. ייתכן שיום אחד לא נצטרך דפים מנייר, והספרים שנקנה יגיעו אלינו כקובץ בדואר האלקטרוני, אך נראה שזה יקרה בשיתוף עם הוצאות הספרים, ולא כדרך לעקוף אותן. הריח של המהפכה? זה רק העשן של הספרים הנשרפים.