יצוגי

      חמש מאות גרם, תמונות קצרות לסוף השבוע. מילים של אסף גברון, קווים של רענן אליזוב. סיפור 40

      אסף גברון, רענן אליזוב

      מירה ביקשה מיוני לבוא אתה לארוחת חג אצל ההורים שלה ולהתחזות לחבר שלה חזי, או כמו שהיא תיארה את זה בפניו: "רק תבוא, תחייך, תאכל, ותענה כשמישהו יגיד 'חזי.'" יוני אמר לה, "השתגעת? איזו בחורה נורמלית תרצה להראות אותי בתור החבר שלה?" היא אמרה שהיא. הוא אמר, "ומה יקרה כשהם יפגשו את חזי האמיתי? כאילו, אם תישארו ביחד הרבה, וזה?" היא אמרה שהם אף פעם לא יראו את חזי האמיתי, בין אם הם יישארו ביחד הרבה ובין אם לא. יוני אמר, כי הוא לא הכיר את חזי ולא ראה אותו מעולם, "אבל מה הבעיה עם חזי? ולמה בעצם את חייבת שהוא יבוא אתך לארוחת החג?" אבל מירה לא היתה מוכנה להגיד למה היא לא רצתה להביא את חזי האמיתי להורים, ובקשר לשאלה השנייה, היא הבטיחה להם מזמן שהיא תביא את החבר שלה חזי לארוחה בסוכה, שהיתה הארוחה השנתית החשובה בלוח השנה של הזנגווילים, משום מה. "את לא יכולה להגיד שנפרדתם?" שאל יוני והפנים של מירה החלו להראות סימני עצבנות.

      "חלאס כבר עם כל השאלות," היא אמרה, "אני צריכה את הטובה הזאת. אתה מוכן לעזור לי, בתור חבר, או לא?" יוני הביט בה כמה שניות, והצית סיגריה. "בוא נתחיל מזה, אתה פנוי בערב סוכות בכלל?"
      "מתי זה יוצא?" הוא שאל.
      "מה זה משנה? אתה לא יודע אם יש לך ארוחה משפחתית או לא?"
      "איזה ארוחה משפחתית. יש לי רק אבא ואותו אני רואה בקושי פעמיים בשנה, לא בחגים. אבל אני צריך לדעת את התאריך, כדי לדעת אם יש התחרעות".
      "אוי, אתה עדיין הולך לדברים האלה?" ענתה מירה בפרצוף עקום.

      שהיא תעקם פרצוף? הרי מסיבת ההתחרעות השבועית של החבורה של יוני היא המקום בו הם נפגשו. יוני ראה בחורה חצי מעולפת, שעונה על ספה עם סיגריה בוערת שמאיימת לשרוף את אצבעותיה ושערה. הוא חילץ את הסיגריה מידה ובתגובה קיבל סטירה ונשאל איך הוא מעז. הם הפכו לחברים טובים, והיא באה איתו לכמה אירועי התחרעות, אבל בשלב מסוים נשברה מהאינטנסיביות של הסמים, האלכוהול, המוזיקה הכבדה, החזות הקיצונית של הנוכחים, האווירה האלימה. אבל הם נשארו חברים.

      ערב סוכות היה נחמד. יוני ענה לשם "חזי", עדיין לא מבין לעומקה את סיבת התחזותו, החמיא לסוכה, פטפט עם ההורים, חייך לקרובי המשפחה, נהנה ממגוון הקבבונים, השישליקונים, הסטייקונים ושאר תוצרי המנגלון הפעיל, שתה כמה פחיות בירה, וסיים את הערב כשחיוך דבילי מרוח על פרצופו.

      גם מירה שתתה כמה כוסות יין, והיתה מאוד מרוצה מהצלחתו של יוני בתפקיד חזי לאורך כל הערב, ולכן כשליוותה אותו לרחוב לחכות למונית, והוא שוב אמר משהו בסגנון, "אני עדיין לא מבין מה הבעיה עם חזי המקורי", הפעם הוא קיבל תשובה. "הוא ימני", היא לחשה, "ודיר בלק אתה מגלה למישהו". "מה??" הוא שאל. "כן, ימני". "מממ... אני מבין", אמר יוני. "אבל... אז למה לא להביא אותו ולהגיד לו לא לדבר על פוליטיקה?" "אי אפשר", אמרה מירה. "הוא תמיד מדבר על זה. הוא חוקר בשב"כ, מאלה ששמים שקים על הראש ומרעיבים ומטפטפים מים על עצירים, ואוהבים לספר". "אני לא מבין. למה את חברה של אחד כז..." "יוני, יש לך כל כך הרבה שאלות. עזוב. הנה המונית שלך. העיקר, היה לך בסדר הערב, או סבלת?" "לא, לא סבלתי", אמר יוני. "נהניתי. רק הדודה הזאת דינה שאלה אותי כל הזמן למה אני מעשן, למה השיער שלי סגול, אם הפירסינג בשפה ובלשון לא כואבים, מה המשמעות של כל אחד מהקעקועים. אבל חוץ ממנה, היה ממש עשר". הוא חייך אליה, נישק את לחיה, ונכנס למונית. כשמירה נכנסה לבית, אימה חייכה אליה. "מותק של בחור", היא אמרה, וזרקה זית לתוך פיה.

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully