טובים בעוד משהו חוץ מהוקי

אחד הרגעים המרגשים ביותר של שנת 2004 היה הבלחה חד גונית בדמות אלבום הבכורה של ארקייד פייר. הרכב חצי-קנדי חצי-אמריקאי שהשכיל לערבב בין מקורות ההשראה הרלבנטיים ביותר בזמן אמת, וליצור מפגן כוח יוצא דופן וחלון ראווה ראשוני ומסקרן לקולקטיב אמוציונלי ומרשים שלא נראה כמותו מזה זמן רב. לא מעט בזכותם, מרבית סצנת האינדי-רוק הקנדית זכתה ליוקרה ולהתעוררות שמזכירה לנו שלמרות הדימוי האזוטרי, קנדה היא כבר לא בדיוק רק המדינה בה נולדו סלין דיון ובריאן אדאמס.

ארקייד פייר מככבים גם השנה עם מיני-הופעה משותפת עם דייוויד בואי. גם הווידיאו של "Wake Up", שקיבל חשיפה מכובדת בתריסר בלוגי מוזיקה ברחבי הרשת ובפורומים שונים אצלנו, מקמט את הלב ביעילות. אין ספק, U2 הולכים ליהנות בשנה הקרובה מחימום משובח, חי ובועט.

כמו הארקייד פייר, גם Broken Social Scene הם אנסמבל רוק מפלצתי, סופר גרופ שהכילה בהקלטות ובהופעות עד 15 איש בתקופות יפות, והיום מונה שמונה אנשים שמנגנים הרבה יותר טוב (מקצועית) ורצים רחוק יותר (רוחנית) מהארקייד פייר ומגודספיד יו בלאק אמפרור! (הקנדים גם הם). אמנם השירים של ב.ס.ס אישיים פחות והמילים הסהרוריות לא מציתות הארה מחשבתית. אך זה נובע דווקא מהטוויסט החשוב באמת, שטמון בהפקה המוזיקלית הסמיכה, ברפורמה היצירתית, באינטונציה הרמונית עתירת שכבות אלסטיות, וביכולת להישמע כמו הסשן החי המשובח ביותר שמגיע מגבעות אונטריו או בכלל מהממלכה האמריקאית לאורכה ולרוחבה.

הרעיון מאחורי ההרכב (שזה אלבומו השלישי הרשמי), היה מלכתחילה להיפגש, לנגן, לזרום ולהאמין שמה שיצא בסוף כל חזרה גועשת הוא סוג של תאונה שמכילה תמצית אמת קטנה, שבריחוק ובתלישות האמנותית מן העיר. הצידוד במניפסט בריא שכזה שייך לקולקטיב סקרן שנורא מאמין בסוציאליזם תרבותי וניזון גם מאורבניות כדרך חיים. קווין דרו וברנדן קאנין הקימו את ה-KC Accidental, שהפך בהמשך לברוקן סושל סין, ואם מפרקים את השם הנוכחי של ההרכב כמו קובייה הונגרית ומשחקים איתו קצת, מקבלים את המשוואה הנכונה לסגנון המוזיקה שהם מייצרים: זה החטא שנובע מיצירה בתוך חבורת אינדיבידואלים, שעומדים כרגע בראש הפירמידה של סצינת הרוק האלטרנטיבי, בלי לדעת כלל שיש דבר כזה. אז במקום להתראיין בלי הפסקה ולפזר משפטים מטופשים ומבלבלים לתקשורת הם עסוקים רוב הזמן בהקלטות ובהופעות, בחיפוש אחר הדבר האמיתי.

בניגוד ל-"You Forgot It in People" (האלבום השני מ-2002) הרעש הלבן של ב.ס.ס תופס בחדש הרבה יותר נפח, וממלא את רוב רובו של האלבום, ששוקל איזה שני מליון טון של רפרנסים. כשנוחתים, אחרי האזנה אינטנסיבית מהתחלה עד הסוף, המסקנה היחידה שעולה מאוזניים מדממות מצפצופים וניסורים היא שמדובר ביהלום פראי שחווה בעבודת אולפן נוספת ליטוש מדויק להפליא. השירה המרחפת של אמילי היינס, הגיטרות האקוסטיות שנוזלות משום מקום, החצוצרות העמומות, הקלידים האמביאנטיים, האלקטרוניקה המז'ורית (במובן העליז) והזיקה לפסיכדליה בריטית מפרה שבבים צפופים של מבט מעורר הערצה.

האלבום החדש של ברוקן סושל סין הוא פצצת אנרגיה מסממת ומסע תודעתי בזמן, שחולש על מדשאות רחבות ועמוסות דיסטורשן וכלי נשיפה מהזן ש-Savage Republic, בו ראדליז (The Boo Radleys), מרקורי רב והפליימינג ליפס הזינו בתחילת הקריירה שלהם היישר אל תוך הוורידים, כמו אינפוזיה ממכרת ואחוזת דיבוק. זה אחד מאלבומי השנה הנוכחית, תלוי כמובן איך אתם נוהגים למלא את זמנכם הפנוי. אם בניתוח שכלתני ומשמים של הגדרות מוזיקליות חסרות טעם או בפשטות, במוזיקה טובה ואלמותית שמאיצה פעימות לב כמו אהבה טרייה ומאתגרת.

ברוקן סושל סין, "Broken Social Scene" (יבוא, Arts & Crafts)

___________________________________________________

מוקדש ליפעת כפרי ז"ל, שלבטח הייתה הופכת את האלבום הזה לפסקול חייה.