להכניס מרפק לאלוהים

הגילוי של דאוס היה מפתיע, ולו בשל הקונספט כי מוזיקה אלטרנטיבית ברמה כזאת יוצאת ממקום משעמם כמו בלגיה. מאוחר יותר הסתבר כי קיימת סצינה חיה ונושמת של רוק בלגי, שדאוס הייתה בעצם המרכז שלו. מי שהביא את דאוס לתודעה שלנו, בתחילת-אמצע שנות התשעים, היה קוטנר שהשמיע בתוכניתו את הניצנים מאלבום הבכורה פורץ הדרך "וורסט קייס סנריו". הלהקה הצליחה לשלב מוזיקת רוק אגרסיבית עם שירים שקטים וענוגים על גבול האוונגארד. מישהו אמר וולווט אנדרגראונד? אולי.

אחרי מיני אלבום מטורף שזכה לשם התואם "אחותי היא השעון שלי", שהיה ריכוז של עשרות קטעים קצרים שהתחברו ליצירה מוזרה למדי, חזרו דאוס לאולפן והפיקו את הפנינה "בבר מתחת לים". הכיוון נשאר דומה ואף הוקצן – מקטעים לא צפויים בהתפתחותם המוזיקלית ועד ג'ז עדין ומזוכך. את המילניום הקודם סגרה דאוס עם "דה איידיל קראש", שהיה ללא ספק האלבום הקליט ביותר שלה.

האובר-יצירתיות של חברי הלהקה המקוריים הובילה בדרך להרבה שינויי הרכב והפסקות לטובת הקלטת שלל אלבומים בפרויקטים צדדיים. הבולטים בהם היו "זיטה סוון" של הבסיסט סטף קמיל, "מגנוס" של מנהיג הלהקה טום ברמן וגם "קיס מיי ג'אז" ו"מונדוג ג'וניור". שש שנים אחרי אלבומה האחרון, דאוס נותרה בעצם טום ברמן ולהקתו. נגנים נכנסו ויצאו, אבל מי שהיה הכותב המרכזי מלכתחילה נותר למעשה השריד המקורי הכמעט אחרון (מלבד נגן הכינור קלאס) להרכב המקורי. בדרך עוד הספיק ברמן לצאת לסיבוב הופעות אינטימי בו ביצע בליווי אקוסטי שירים של דאוס וקאברים נבחרים, אבל אתר האינטרנט של הלהקה הבטיח שהלהקה בדרך לאולפן.

"פוקט רבולושן" הוא אלבום של דאוס, שמצליח לשמור על הקו של שירי רוק, שנבנים ונבנים על גלי דיסטורשן, סימפולים ובלדות עדינות וקורעות עורקים מרכזיים. ברמן, אולי אחד הזמרים עם הקולות העדינים ביותר באזור, מרגש לאללה עם שירים כמו "אינקלוד מי אאוט" ו"דה ריל שוגר", עושה פופ מעולה עם "וון ווי טוק אבאוט" ובועט חזק עם שירים כמו "באד טיימינג", שנולד להרים הופעות חיות.

כל אלבום של דאוס הוא יצירה מרשימה, גם אם לא מושלמת - תמיד עם איזה שיר או שניים ששווים דילוג, אבל בלי ספק מדובר בדיסקים שבכל שמיעה תגלו בהם משהו נוסף חדש ומעולה. לא נראה שהחדש שלהם הוא כזה שבזכותו תכבוש דאוס יעדים חדשים כמו אמריקה, אבל בהחלט מדובר ביצירת רוק מוצלחת מאוד, שעשויה לזכות אותה במעריצים חדשים ולשמור על גרעין המאמינים האדוקים. "נות'ינג רילי אנדס", הבלדה המדהימה שהייתה הבונוס לאוסף שהוציאה דאוס לפני כמה שנים סוגרת את האלבום, למרות שהיא לא שייכת לאותה תקופה, אולי בגלל שהיא פשוט אחד השירים היפים ומצמררים ביותר של דאוס אי פעם.

דאוס, "Pocket Revolution" (אן.אם.סי, V2)

אלבו (מרפק) הפכה בשנים האחרונות ללהקה הבריטית המועדפת עלי, לצד הדאבס, אולי בגלל שהיא לא שייכת לזרם החדש של הרוק הבריטי וגם בגלל שהם תמיד היו קצת אנדרדוג – קבוצה שאני בדרך כלל לטובתה. הם לא חתיכים, הם לא מתלבשים יפה ומלבד אולי גאי גארווי הסולן, את אף אחד מהם לא מזהים ברחוב בלונדון. אלבו קיימים, מסתבר, כבר כ-14 שנה, ואולי בגלל שהם לא חבורה של ערסים שוויצרים הם נשארו בהרכב המקורי לאורך כל השנים. אלבום הבכורה שלהם נדחה על ידי חברת התקליטים הראשונה, והם נאלצו לחכות עוד כמה שנים עד שזכו להזדמנות נוספת. "אסליפ אין דה בק" יצא בתחילת שנות האלפיים, ובמגזין "קיו" טענו כי הוא מסמן סוג של תחייה לרוק המתקדם. הצליל של אלבו מתבסס על קולו מלא הצבע של גארווי, שמזכיר את פיטר גבריאל של פעם. הסגנון הוא אכן רוק, לפעמים קצת דחוס מבחינת סאונד, ולפעמים נושם לרווחה אוויר של גיטרה אקוסטית ואורגני המונד.

ב-2003 חזרו אלבו עם "קאסט אוף תאוזנדס", שהיה זינוק משמעותי קדימה מבחינת הקומוניקטיביות. הדיסק זכה לביקורות משבחות, ובצדק, והצליח להנפיק כמה סמי-להיטים בבריטניה ולהגדיל את קהל המאמינים של הלהקה. מאזיני 88 אף.אם בארץ יידעו להגיד לכם שכמה משירי הדיסק מוכרים להם ואולי אפילו יצליחו להגיד לכם במי מדובר.

2005 מזכה אותנו באלבום חדש ומעולה של אלבו, כנראה הטוב מבין השלושה. גאי גארווי הצליח להיפרד מחברתו שדרנית הרדיו, ואולי בזכות זה הוא כתב את השירים המרגשים והקורעים ביותר שלו. שירים כמו "דס סטופס" והסינגל "פורגט מייסלף" הם שירי פרידה והשלמה קלאסיים, וגארווי בקולו הסמי-מייבב, יושב על ערימות הקלידים והקולות של הראשון ועל הגיטרות והתופים של השני. שורה כמו "אתגעגע אלייך כמו שאת מתגעגעת לים" תקרע גם לקשוחים שביננו את הלב.

האמירה הבולטת והחשובה של הדיסק היא דווקא לא אישית אלא פוליטית, והיא מגיעה בשיר הנושא "מנהיגי העולם החופשי". על גבו של בס חצי-מטונף ומלודי וגיטרות חופרות מלמטה, מלקה אלבו בשליטים השנואים ביותר בבריטניה - ג'ורג' בוש וטוני בלייר. "מנהיגי העולם החופשי הם רק נשמות מיואשות ואפשר להתעלם מזה עד שהדפיקה מגיעה לדלת שלך...". כנראה שהם לא ממש בעד המלחמה בעיראק.

האלבום החדש של אלבו יצא ממש דקה לפני שהסתיו סוף סוף מגיע גם אלינו, והטיימינג מושלם. שימו את הדיסק הזה כשהשמש שוקעת ולרגע תאמינו שהכל יהיה ממש בסדר, או שתחתכו את הוורידים מעצב – תלוי על איזה שיר תיפלו.

אלבו, "Leaders Of The Free World" (אן.אם.סי, V2)